"סימפוניית האלף" של מאהלר: בומבסטיות במיטבה

ביצוע הסימפוניה השמינית של מאהלר הוא מהאירועים הגדולים של העונה. התזמורת והמקהלה היו מעט תוקפניים בהתחלה, אך הסיום היה מרטיט, כצפוי

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי חיטרון

ביצוע הסימפוניה השמינית של מאהלר, המכונה "סימפוניית האלף", כי מאות מוזיקאים חוברים להשמעתה, הוא מהאירועים הגדולים של העונה.

שלשום, באירוע הסברתי־מוזיקלי לכבוד הקונצרט, אמר העיתונאי הבריטי נורמן נפתלי לברכט, כי מאהלר היה הקומפוזיטור הראשון ששילב אירוניה במוזיקה סימפונית. על זאת יש לומר כי הסימפוניה השמינית, במובהק, דווקא אינה דוגמה לכך. זו יצירה נטולת שמץ אירוניה, כולה התגייסות מזדהה בשירות הרעיון של גאולה באמצעות אהבה, בעזרת "פאוסט" של גיתה. לכל היותר אפשר להתפלסף מעט ולשער שמאהלר רצה לומר — אני יודע שמלכודת הקיטש המנומנטלי אורבת כאן קרוב, אך אשכנע שלא נלכדתי בה.

מאחר שזו יצירה שזועקת את מסריה בקול גדול, משימתו של המנצח, לבד מהאתגר התיאומי הענק, היא לספק גיוונים דינמיים חיוניים, בעיקר בפתיחה. הצלילים שהפיק נועם שריף מהתזמורת, מהמקהלה הענקית ומהזמרים הסולנים היו תוקפניים מעט יתר על המידה, לטעמי. בהמשך, גם בעזרת המוזיקה עצמה — אשר אין לומר עליה שהיא משעממת, חרף אשדות הבומבסטיות, שלפעמים מאתגרים את "הטעם הטוב" — הרושם הזה התמתן במידה משמעותית. הסיום היה מרטיט, כצפוי.

מקהלה גדולה מקרואטיה ומקהלת "מורן" שלנו סיפקו מאסה ווקאלית שמאפשרת גם לקטעי "פיאנו", בעיקר בסיום, להיות נוכחים ברוב הבעה, אך לא היה זה, יש לומר, מפגן שיא של עוצמה מקהלתית עדינה, ממש לא. בתוך שורת הזמרים־הסולנים הראו נציגותינו, טליה אור ועדנה פרוכניק, כי הבעה רבת טעם יכולה לבלוט גם ליד עמיתה אורחת בעלת קול אדיר בהרבה. עוד יש לומר, שעצם קיומו של המופע התאפשר בזכות תרומה של מאות אלפי שקלים שהקציבה ליאורה עופר.

הסימפוניה השמינית של מאהלר עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון, מקהלות וזמרים סולנים. המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ