בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך זה שלא הלכו מכות בכניסה לקונצרט של מתן פורת?

ההופעה הנפלאה של הפסנתרן מתן פורת באולפן "התיבה" ביפו אתמול היתה מופת של איפוק מתוחכם

4תגובות

לאחר דקות ספורות של נוכחות צלילי הפסנתר תחת ידיו של מתן פורת, באולם הקטן של אולפן "התיבה" ביפו, התייצבה שאלה שיווקית־חברתית־מוזיקלית מטרידה: איך זה שלא באו אנשים במספר כפול לפחות מאשר קיבולת האולם? איך זה שאנשים לא הלכו מכות בשערי האולם כדי להשיג כרטיס? מה, לא היה מספיק ברור — לאלפי חובבי מוזיקה — שזה יהיה קונצרט שאסור לפספס? אולי חנוכה אשם? או ציפייה לקלטות חדשות של אולמרט־זקן?

ההתחלה היתה מעין חימום אוזניים מתון — קטע הפתיחה, "מבט האב", מתוך "20 מבטים של הילד ישו", מאת אוליביה מסיאן. לא הקטע הכי מעניין מתוך ה"מבטים". מיד לאחריה, בלי הרף אוזן כלשהו של הפסקה, פרצו ארבעה קטעים של קופרן שהוגשו במגע פסנתרני עשיר, לא אותנטי, חף מכל מחווה לכלי המקורי שבשבילו קופרן כתב (כך אפילו ב"טיק טוק שוק" הידוע). כאן חימום האוזניים הפך כבר ללוהט.

חגי חיטרון

המנה הבאה, מתוך "קברו של קופרן" מאת ראוול, ביססה את החוויה הפסנתרנית שזכתה גם למבצע מתוחכם וגם לסביבה אקוסטית יוצאת מן הכלל; הפסנתר נשמע קרוב מאוד כמובן, "כמו בבית", אבל נטול תוקפנות ומפנק גם בקטעים חזקים יחסית. ההמשך, "קברו של מסיאן" לפסנתר וטייפ, מאת ג'ונתן הרוויי (1994) היה מסחרר.

האתגר הביצועי הגדול נשמר למחצית השנייה, שמולאה בסונטה בלה־מג'ור דויטש 959 מאת שוברט (השנייה מתוך שלוש הסונטות האחרונות שלו). אין ספק בלבי שמאזינים שונים יציירו את נגינתו של מתן פורת, לאחר הכתרתה (המוצדקת) כ"נפלאה", בתיאורים שונים עד סותרים. מהזווית האישית של הח"מ, זה היה מבט של מבצע שכולו איפוק מתוחכם, גישה שמציעה להבין את שוברט — בפרק הראשון של הסונטה ודאי, אבל גם באנדנטינו וגם ברונדו אלגרטו המסיים בעל הנושא השירתי — כקומפוזיטור שכתב יצירה פסנתרנית מובהקת, לא שיר ששרים מן הקלידים. ודאי שכל מי שמכיר ביצועים נחשבים ליצירה הבחין בדרכו של פורת בפרטים שנויים במחלוקת.

דוגמה אחת: בתחילת האלגרטו (שחלף בטמפו מזורז למדי), כשהנושא עובר ליד שמאל, ימינו של פורת נעלמה כמעט, והרי אף העיטור המלווה שלה הוא יופי משכר. אבל ויכוחים כאלה הם בגדר חפירה שאינה מטילה רבב בסיכום: זה היה רסיטל שגורם אושר, רסיטל שאשמח לשמוע את כולו שוב.

רסיטל של הפסנתרן מתן פורת. אולפן "התיבה" ביפו, 18.12

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו