בעקבות עילם רותם: מיהו קומפוזיטור אמיתי?

גם המוזיקולוגית יהודית כהן התפעלה מ"שיר השירים" שחיבר עילם רותם בסגנון מונטוורדי, אבל לטענתה רותם אינו מלחין. ועוד: ג'ז וטנגו בגרסת ג'ורג' מרשל לשיר שכתבה גרטרוד קולמר בצל הנאציזם

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

בקונצרטים בשלוש הערים הגדולות בשבוע שעבר, ביצע אנסמבל הזמרים "נביאי הקווינטה" (חמישה גברים, בניהולו של הבריטון עילם רותם), עם תזמורת הבארוק ירושלים, שלוש יצירות תנ"כיות מאת רותם, מושרות בשפת המקור: "שיר השירים", מעשה אמנון ותמר ומעשה שמשון ודלילה. את שלושתן חיבר רותם, מומחה למוזיקה עתיקה, בסגנונו של מונטוורדי (תחילת המאה ה–17, תקופת הבארוק המוקדם). דיסק ובו יצירות אלה, עם אותם זמרים, סוּקר כאן בהתפעלות בשבוע שעבר.

לאחר הקונצרט בת"א שלחה יהודית כהן, פרופסור בדימוס למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מכתב אינטרנטי אל חברי הפורום הישראלי למוזיקה מוקדמת. את הקונצרט היא שיבחה, אבל — כך ניסחה — היא רוצה "למסוך כמה טיפות של ביקורת אל תוך החגיגה". בתמצית: כהן כתבה כי להקת נביאי הקווינטה היא מופלאה וכי "אין ספק שרותם שולט באופן מוחלט במכמניה של שפה מוזיקלית זו". אבל בהמשך דבריה טוענת כהן: "כתיבה בסגנון מלחין קודם היא משימה מקובלת בשיעורי קומפוזיציה. מקומן של היצירות הטובות ביותר שנוצרו בהשראת קורס כזה הוא בקונצרט של סיום שנת הלימודים, ואם הן מעולות (כגון אלה של עילם רותם ואורי הרמלין) ייתכן שתמצאנה את דרכן גם לאולם הקונצרטים, אך לא כשיטה וכפרויקט מתמשך אלא כניסוי, כהצעה, אולי קוריוז מעניין.

עילם רותם (שלישי מימין) ו"נביאי הקווינטה". האם זה דומה לציור בסגנון רמברנדט?צילום: SUSANNA DRESCHER

"את התמצאותו המעמיקה בנבכי הסגנון הבארוקי המוקדם", כותבת כהן, "יכול רותם לנתב לאפיק אחר: השלמת יצירות רבות ברפרטואר הרנסאנס והבארוק שלא שרדו בשלמותן". כהבהרה לדעותיה אלה של פרופ' כהן, הנה שיחה קצרה אתה:

בראיון ל"הארץ" בשבוע שעבר אמר עילם רותם, בתשובה לשאלה, כי אילו הלחין את פסוקי שיר השירים ואת הסצינות מספרי שמואל ושופטים בתרגום לאיטלקית, היה יכול "לרמות" את עולם המוזיקה ולהכריז שגילה יצירה עלומה של מונטוורדי. את היית מגלה את התרמית?

"בעניין זה אני מסכימה עם רותם. לכל הפחות ודאי ששום מוזיקולוג לא היה אומר ששומעים מיד שזו לא מוזיקה של מונטוורדי".

עובדה זו היא הישג?

"זה הישג, אבל הרבה מוזיקאים היו יכולים לעשות זאת אם הם בעלי כשרון ובעלי ידע בסגנון התקופה". מה גם, היא מוסיפה, שמונטוורדי כתב בסגנון פתוח שמזמן הפתעות. לכן, אילו היצירה של רותם שמדובר בה היתה מוצגת ככתובה ביד מונטוורדי, הפתעות במקומות מסוימים בה היו מן הסתם מיוחסות למונטוורדי.

מוזיקאים בעלי כשרון ובעלי ידע יכולים לעשות מבצע דומה גם בסגנון באך, או בסגנון מוצרט?

"זה יותר קשה".

באותו נושא אומרת המוזיקולוגית אסתרית בלצן כי לדעתה, הצגת יצירה בת־ימינו ככתובה ביד באך או מוצרט אינה אפשרית. הסיבה: מונטוורדי כתב בסגנון חדש לתקופתו, שהוא היה חלוץ בו, ואילו באך ומוצרט הגיעו לליטוש מקסימלי בסגנונות שהיו קיימים כבר.

בהמשך שאלתי את יהודית כהן מה אפשר בכל זאת להסיק מהישגו של עילם רותם, שלדבריה אינו יחיד במינו. "הוא מלמד שלרותם יש כישרון, לא יותר", היא עונה. "אדם שכותב במאה ה–21 מוזיקה בסגנון המאה ה–17 אינו מלחין".

מדוע לא?

"כי אין לו משהו מקורי לומר. אגב, אני לא אוהבת גם כשכותבים בימינו בסגנון פוסט־רומנטי. אלא שבימינו יש דרכים סגנוניות רבות, וכתיבה בסגנון פוסט־רומנטי התייצבה כאחת האפשרויות בחיבור מוזיקה בימינו".

והלחנה בסגנון המאה ה-17 אינה אחת הדרכים האלה?

"נכון. ממש כמו שצייר שיצייר כיום בסגנון רמברנדט לא ייחשב צייר של ממש, במבט אמנותי רציני. אנחנו חיים בימינו. זה כמו שלא יעלה בדעתנו ללבוש קרינולינות".

מאמרה של יהודית כהן, שנשלח כאמור לחברי הפורום למוזיקה מוקדמת, קצר תגובות אחדות של משתתפי הפורום. רובן — עד כה — מבטאות דעה מנוגדת לשלה. מנהלת הפורום, נגנית החליליות דרורה ברוק, כתבה: "הדבר הראשון שעלה בדעתי, יהודית, היה – 'אז מה, בעצם, אם עילם השתמש בטכניקות כאלו או אחרות? הוא לקח טקסט מצוין וחיבר לו מוסיקה מצוינת, באופן שלא נעשה קודם לכן. זה לא 'במקום' מוזיקה של מונטוורדי או של בני תקופתו, אלא כהצדעה לשפה שהוא אוהב ומכיר ויודע להתבטא בה היטב".

ציפורה ויצטום, עורכת תוכניות בקול המוזיקה, רבות מאוד מהן בתחום המוזיקה המוקדמת, כתבה בין השאר: "אני מקווה שיחד עם ביצוע של יצירות מן התקופה ימשיכו 'הנביאים' במחוות כאלה. לקח לי הרבה זמן להירגע אחרי הקונצרט הנפלא".

תגובה נוספת, מאת הדר בייזר, גורסת כי הלחנה בסגנון הבארוק המוקדם אינה מעשה אנכרוניסטי יותר (המלה אנכרוניסטי נבחרה כמובן באירוניה) מאשר נגינה בסגנון הבארוק המוקדם.

צלילים מתוך החשכה

עטיפת הדיסק "מתוך החשכה"

ג'וליאן מרשל הוא מוזיקאי בריטי יהודי ותיק, שעשה לעצמו שם בעיקר בתחום הפופ. בשנים האחרונות, לפחות, הוא עוסק גם במוזיקה קונצרטית. בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית באילת (אירוע עתיר אטרקציות שיתקיים השבוע, מיום רביעי עד מוצ"ש, בהשתתפות זמרים ונגנים מעולים מאירופה ומישראל) תככב בין השאר יצירה מעניינת במיוחד פרי עטו של מרשל. שמה "מתוך החשכה" ועיקרה הלחנת שיר שכתבה המשוררת הגרמנייה־יהודייה הנחשבת גרטרוד קולמר, בגרמניה, בימי השלטון ההיטלראי (היצירה של מרשל הופיעה גם בדיסק, ב–2009).

קולמר, שנולדה ב–1894 למשפחה אמידה מתבוללת (שירתה במלחה"ע הראשונה בצבא הגרמני, כצנזורית), עבדה כמטפלת בילדים וגם כמתורגמנית מקצועית, למדה אנגלית, צרפתית ורוסית ולאחר שנים גם עברית. שיריה הראשונים פורסמו ב–1917. לקולמר היתה כנראה אפשרות לצאת מגרמניה הנאצית לשווייץ, בעקבות אחותה, אבל היא בחרה להישאר כדי לטפל באביה. האב גורש לטרזיינשטט ב-1942 ושם מת, גרטרוד הועסקה בעבודות כפייה בברלין ולבסוף נרצחה באושוויץ, ב–1943. לפני שנים אחדות נקרא על שמה רחוב בברלין, לא רחוק מהמקום שבו עמד הבונקר של היטלר.

בדברי הקדמה ל"מתוך החשכה" כותב מרשל כי כאשר התוודע לסיפורה של קולמר התפעם מאישיותה ומשיריה. "כתביה מלמדים", כתב, כי "גם בנסיבות הקודרות ביותר היא הצליחה לעמוד מול גורלה בקור רוח סטואי", כי "שירתה מלאה חיות וצבע" וכי "השיר Aus dem Dunkel, 'מתוך החשיכה', אחד היפים בשיריה, שנכתב ב–1937, מעורר דימויים שנראים שאובים מחלומות על התפוררות וריקבון ונקרא כנבואה על גל האימה המתקרב".

מרשל הלחין את השיר כקנטטה למקהלה קאמרית, מצו־סופרן ושני צ'לי, כחצי שעה אורכה. הסגנון מערב מינימליזם, נימות זמרה ג'זיות וכאלה של ריקודים "סלוניים". בתחילה התכוון לחבר בשפה שתתאים לחשכה שבשיר, העיד מרשל על תהליך היצירה, "אבל כשהתחלתי לעבוד, קולות סגנוניים אחרים צצו. השפעות של טנגו ושל בוסה־נובה וכן רעיונות אבסטרקטיים יותר. כל אלו, באופן אירוני, נראו מתאימים".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ