שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אופרה

רעל ומשחקי אהבה בחצרו של הצאר איוון האיום

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

אחד המעמדים המזעזעים באופרה "כלת הצאר" מתרחש ליד ביתו של בומליוס, רופא גרמני שמשרת בחצרו של הצאר הרוסי איוואן ה–4 ("איוואן האיום"). ליובאשה, צעירה יפה שאהובה המיוחס גריגורי גריאזנוי עומד לזנוח אותה לאחר שהתאהב במארפה, יפהפייה אחרת, מבקשת מבומליוס שיקוי הרסני שיפגע במארפה, יגרום לשיערה לנשור, יטול ממנה את יופיה וימית אותה בהדרגה. כתמורה מציעה ליובאשה לבומליוס את ענק הפנינים היקר שלה.

בומליוס — בהצגה של "האופרה החדשה ממוסקבה" שמועלית בימים אלה בתל אביב (יבוא של האופרה הישראלית) הוא קשיש כפוף מכוער — דוחה את התמורה, מבקש נשיקה במקום תכשיטים, רומז כי הוא מבין שהלקוחה נתונה במצב קשה, בעמדת חולשה. ליובאשה, נדהמת מחוצפתו, מכנה אותו "גרמני נאלח" ואומרת שתחפש מומחה אחר.

מתוך "כלת הצאר". הרופא השטני בומליוס (במרכז). התמסרי לי, ואכין לך רעלצילום: יוסי צבקר

בומליוס, טיפוס שטני, מגיב באיום שיספר על פנייתה לאהובה, לגריאזנוי. ליובאשה מבינה שהיא נתונה בידו של בומליוס אשר מודיע שוב, הפעם במפורש: כן, הוא מוכן לרקוח שיקוי כמבוקש. המחיר: התמסרות מלאה. ליובאשה הלכודה מרגישה אנוסה לשלם ורק שואלת — "אבל אתה לא תרמה אותי?" החמדן עונה — "לא ארמה. אבל את, מה איתך, את לא תרמי אותי?" ליובאשה אומרת — "לא ארמה", ומבטיחה להשתדל להשביע את רצונו. התמונה מסתיימת בקריאת השלמה מצמררת שלה: "גרמני, גרור אותי כבר אל המאורה שלך".

הדיאלוג ליובאשה—בומליוס הוא דוגמה אחת למתרחש ב"כלת הצאר": רימסקי קורסקוב הלביש באופרה זו מנגינות יפות להפליא ובהן אחת ידועה (נעימת טקס רוסי מסורתי שכבר כיכבה קודם ב"בוריס גודונוב" של מוסורגסקי ועוד לפני כן צוטטה ברביעיית מיתרים של בטהובן), על עלילה של חמדנות, קנאה, אהבה, תככים, רצח וטירוף, עלילה שמובילה מן הרע אל הרע יותר.

בתמצית: גריאזנוי, איש רע מעללים, חבר במשמר הצאר (גוף שהיה מכשיר טרור בשירות השליט) מואס כאמור בליובאשה לאחר שהתאהב במארפה, בתו של סוחר; הבעיה: מארפה מיועדת מנעוריה לאיש אחר (חבר ילדותה איוואן ליקוב, אהוב לבה); גרוע מזה: מארפה מגיעה שלא מרצונה לגמר תחרות ארצית על מציאת אשה חדשה לצאר איוואן וקוצרת את המקום הראשון.

באופרה, הצאר איוואן הוא דמות מאיימת נוכחת־נפקדת: הוא אינו נראה ואינו נשמע (והדואליות של מציאותו־היעדרו מטופלת בדרך מיוחדת, בגירסה שמוצגת בתל אביב). הסוף טראגי: ליקוב נרצח, גריאזנוי רוצח את ליובאשה, מארפה שותה את השיקוי המחליא, נחלית, מאבדת שפיות ומתה.

יסודו של הסיפור היסטורי: כותבי המחזה והליברית שהלחין רימסקי־קורסקוב התבססו על ספר שכתב ההיסטוריון ניקולאי קראמזין, שסיפר בין השאר על תחרות היפהפיות, ובה יותר מ-2000 כלות מיועדות, אצילות וגם פשוטות עם, הובאו מכל הארץ והוצגו לפני הצאר. הוא בחר תחילה 24 מהן, אחר כך תריסר, שהועמדו לבדיקה רפואית ולבדיקתם של מגידי עתידות.

הצאר הישווה אותן זו לזו בהיבטי יופי, חן ותבונה ובסופו של דבר העדיף מכולן את מארפה וסילייבנה סובאקינה, בתו של סוחר מהעיר נובגורוד. במקביל בחר מתוכן כלה גם לבנו. האבות המאושרים של הנבחרות הועלו למעלת אצולה והורעפו עליהם טובות הנאה חומריות עצומות. אבל מארפה נפלה למשכב, כחשה, הידלדלה ומתה שבועיים לאחר החתונה. חשדו כי קרוביהן של שתי נשיו הקודמות של הצאר הם שפגעו בה. הצאר נקם בחשודים באמצעות הרעלות שביצע רופאו, יליסיי בומליוס.

הקהל מתבקש להתכונן

המנצח, פליקס קורובוב, מעורה היטב גם בהיבטים התיאטרוניים של ההפקה שמככבת עכשיו בתל אביב. בשיחה קצרה ל"הארץ" אמר קורובוב כי את הגירסה הכין במקור קודמו, יבגני קולובוב, מייסד "האופרה החדשה של מוסקבה", אשר לא זכה להשלימה. יש בה שינויים לעומת הגירסה הרווחת, בולט בהם הוויתור על נגינת הפתיחה. אלמנתו של קולובוב — שלדברי קורובוב העריץ במיוחד את "כלת הצאר" ואף קרא לבתו "מארפה" על שם הגיבורה — היא שביקשה מקורובוב להשלים את עבודתו של בעלה.

"בגירסה שהכנו" (אורך הגירסה הזאת, המועלית כאן, הוא כשלוש שעות לרבות הפסקה אחת), "בחרנו להתמקד במשולש גריאזנוי—ליובאשה—מארפה, והוצאנו בעיקר קטעים שעניינם פרשת האהבה מארפה—ליקוב". לגירסה, בת כעשר שנים, זו יציאה ראשונה מגבולות רוסיה: "האופרה החדשה של מוסקבה" באה לתל אביב במליאתה — זמרים סולנים, מקהלה, תזמורת, רקדנים.

באחת הביקורות על ההפקה הזאת במוסקבה, ב–2005, נאמר כי הבימוי אינו ברור וכי הקהל שאינו מכיר את הסיפור יתקשה להבין מה קורה אם יסתמך רק על המתרחש מולו על הבמה. האם, לדעת קורובוב, בימוי אמור לעצב גירסה מובנת לגמרי גם למי שצופה בה במצב של "לוח חלק"?

קורובוב: "זו שאלה מסובכת ויש לה תשובות אחדות. אני עצמי מעדיף קהל שמתעניין ומתכונן. מלאכת הפקת אופרה היא מסובכת, אני מצפה שבמקביל גם הקהל יטרח, לא יתייחס לכך כבידור ו'יעבוד' איתנו. אגב, איני מצדד בדרך כלל בהקרנת כתוביות מעל הבמה, אך במקרה זה יש לכך הצדקה וטעם, כי כל מלה בסיפור משמעותית, כבדה, חשובה".

האופרה "כלת הצאר" מאת ניקולאי רימסקי־קורסקוב זמינה בהקלטה (אודיו בלבד) של ה"בולשוי" מ–1973 שעשתה חברת "מלודיה" הרוסית (האלבום מיובא על ידי חנות הדיסקים במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב). בצוות השתתפו כוכבי אופרה רוסים מהמעלה הראשונה ובראשם גלינה וישנייבסקאיה. הסאונד ברור למדי, ההיגוי של הזמרים מופתי, כולם בעלי קולות פנומנליים. עם כל הכבוד לווישנייבסקאיה, לפחות באוזני הסופרן העמוק העשיר שלה אינו מתקבל כקולע לדמותה של מארפה, הצעירה התמה.

במרשתת זמינים, לצד קטעים קצרים רבים, שני ביצועים שלמים: אחד בבימויו של מיודענו דמיטרי ברטמן בבית האופרה של יקטרינבורג, ב–2005 (איכות סאונד בינונית). ראו כאן:

באחר, מהפקה במוסקבה ב–2007 בניצוח ולדימיר פדוסייב, משתתפת בצוות הזמרת אולגה בורודינה (כ"ליובאשה") ויש תרגום לאנגלית. ראו כאן:

בנוסף, בערוץ "מצו" נראתה לא מזמן גירסה שמעבירה את ההתרחשות לזמננו, בניצוחו של בארנבוים. יש לקוות שגירסה מעניינת זו תשודר שוב.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ