שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כשהעוגב מנסר את הלילה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קאמרון קרפנטר. עיבד יצירות פופ אותן מנגנן תדיר בהופעותיוצילום: Thomas Grube

לא קשה ליחצ"ן את קאמרון קרפנטר ולא קשה לכתוב עליו; הוא נראה מיוחד — עם תספורת "מוהוק", עם צילומים חושפי חזה ובטן, עקבים גבוהים והתבטאויות חדות שכופרות בקונוטציות הדתיות של העוגב בו הוא רואה כלי אלים וחושני, ואם לא דיי בכך — בעברו היה רקדן.

נוכח זאת, התוכנית שיגיש קרפנטר במוצאי שבת ברסיטל במרכז האמנויות "אלמא" בזכרון יעקב, נראית כהתמקדות בנכסי צאן ברזל של הרפרטואר. מדובר כמובן בבאך — גם יצירות שחוברו במקור לעוגב, כמו הפרלוד ופוגה במי־מינור מספר 548, וגם עיבודים של קרפנטר ובהם הסוויטה מספר 1 לצ'לו סולו.

קרפנטר, בן 34, בוגר האקדמיה למוזיקה ג'וליארד. בשבתו אל העוגב הוא נועל נעליים מיוחדות, שעוזרות לדבריו לרקוד על הדוושות ולהפיק פראזות מאתגרות בעבודת רגליים, כדרכם של נגני עוגב מקצועיים מזה מאות שנים.

עובדות נוספות עליו: יליד פנסילבניה, ביצע את "הפסנתר המושווה" של באך ברסיטל בגיל 11, עיבד לימים לעוגב את החמישית של מאהלר, עיבד יצירות פופ אותן מנגנן תדיר בהופעותיו, מככב על במות נחשבות ביותר, סופג לפעמים ביקורות מעורבות ואף סותרות.

יש לו עוגב אישי גדול, נייד ואלקטרוני, שמביס לדבריו את כל עוגבי הצינורות בעלי המוניטין — עתיקים וחדשים, המותקנים בכנסיות. לקונצרט ב"אלמא" הוא הוא יגיע בלי העוגב הזה, אלא ינגן שם כמתבקש, בעוגב החדש מתוצרת קלאיס שהותקן באולם. זהו עוגב גדול, המורכב מ–1,470 אבובים, עשוי בעבודת יד בחברת קלאיס הוותיקה מהעיר בון שבגרמניה.

קאמרון קרפנטר. "גישתם של נגני עוגב שמבכרים זמן הדהוד ארוך היא אחת הקלישאות הגרועות ביותר שדבקו בכלי"צילום: Thomas Grube

העוגב של אלמא, למרות מגוון הצלילים העצום האפשרי בו, אינו יכול להישמע כמו עוגב בכנסייה, וגם אינו אמור להישמע כך. זה עוגב של אולם קונצרטים, ומצטלצל בסביבה "יבשה" יחסית — גם כאשר מערך הקירות המתכוונן של "אלמא" מוצב בפוזיציה מהדהדת. מזווית של שוחרי בהירות זה דווקא יתרון, מזווית של מחפשי חוויה כנסייתית סמיכה, כמו ב"נוטרדם" בפאריס למשל, היבט חשוב נעדר.

באולם של "אלמא" מותקנים גם רמקולי הדהוד בקירות, שאינם אמורים לתפקד בקונצרטים רגילים. האם יתכן שקפרנטר, לאחר שיפגוש את העוגב, לפני ההופעה, ישקול להשתמש בהם?

בריאיון קצר לפני ימים אחדים, סיפר קרפנטר שהוא מעדיף אקוסטיקה של אולמות קונצרטים טובים על פני אקוסטיקה של כנסיות: "גישתם של נגני עוגב שמבכרים זמן הדהוד ארוך היא אחת הקלישאות הגרועות ביותר שדבקו בכלי. לפעמים יש בכך הסתרה של חולשה טכנית של האמן". אם האולם שבו ינגן הוא אכן יבש, המשיך קרפנטר, הוא ישמח. "יתכן שאמצא לנכון לבדוק גם את מערכת ההדהוד האלקטרונית. ובנימה סרקסטית מעט חידד: "אין ספק ששילוב אמצעי כזה בנגינה בעוגב צינורות תיראה בעייתית לשמרנים. זה דווקא רצוי, תמיד".

צילום: Heiko Laschitzki

כאשר הוא משתמש בעוגב האישי שלו, הוסיף קרפנטר, אין בעיה של אולמות לא מתאימים. "מוזיקאי שהקריירה שלו מורכבת מסיורי קונצרטים מוכרח להיות מוכן לתפקד בנסיבות מגוונות, ואני גאה להיות בעלים של כלי שמסתגל, אולי ביתר הצלחה מכל כלי מוזיקלי אחר. למשל: פעמים רבות, אקוסטיקה 'גרועה' אינה עניין של זמן הדהוד קצר מדי, אלא בליעה של באסים. עוגב צינורות מותקן אינו יכול להושיע, במקרים כאלה". בעוגב שלו, לעומת זאת, אפשר פשוט להפעיל עוד הגברה.

על בקשה לפרט מעט בנושא יחסיו עם היצירות של באך ענה קרפנטר: "יחסי לבאך סלקטיבי הרבה יותר מאשר יחסו של נגן עוגב מסורתי, בעיקר אם מדובר בנגן שפועל בכנסייה, מצב שלמרבה המזל אינני נמצא בו. בשבילי, המוזיקה הדתית של באך דומה לסוגים מסוימים של ארכיטקטורה, סוגים שאני מכיר בערכם אבל בוחר לחלוף על פניהם. גדולתם של הפאסיונים, של הקנטטות, של מאות כוראל־פרלודים לעוגב, אינה במחלוקת, אין שום הצדקה שאערער עליה. כמו שאיני מרגיש צורך לדחות את האמנות של ברניני, או של מישהו אחר מתוך אלפי אמנים של העבר. אבל באך שאני אוהב אינו קומפוזיטור דתי, הוא קומפוזיטור של צורה. טכנית ניגנתי את כל יצירותיו לעוגב, אבל בדרך כלל אני מבצע בקונצרטים רק את היצירות שלו לעוגב סולו, שאינן קשורות לכוראלים או לאיזושהי מיסטיקה — ויש המון יצירות כאלה.

כל יצירה מוזיקלית, ככל שמקורה נשגב, אינה אלא חומר ביד מבצע שנתון בתחרות על תשומת לבו של הקהל. אנחנו ממתגים ומגדירים את עצמנו לפי מה שאנחנו מחליטים להשמיע. הרעיון שיש לבצע את באך בגישה מלומדת, בעלת 'מודעות היסטורית', אינה זוכה כמעט לעולם לאישוש אמוציונאלי. כל ביצוע מוזיקלי הוא ספונטני, גם אם הוא מתוכנן היטב ושגור בידי המבצע. החיפוש אחר 'כוונתו של היוצר' הוא הבל", קובע קרפנטר. "זו דוקטרינה שנועדה לרוב להסוות את שקידתו של נגן העוגב המצהיר על דבקות בה לבסס את עצמו כסמכות, כאמן ידען, נאמן למסורת. מה יכול להיות משעמם יותר?"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ