שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

צריך להודות, היתה שנה מצוינת במוזיקה הקלאסית

חובה לקטר, כמו תמיד, אבל בפרוס תשע"ו הוגן לקוות שהשנה החדשה
 תהיה דומה ליוצאת, בכמות ההנאות הקלאסיות ובגיוונן

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"האדונית והרוכל", הפקת מקור באופרה הישראליתצילום: יוסי צבקר
חגי חיטרון

עובדה מרכזית: היצע הקונצרטים הקלאסיים שופע. התוכניות של הפילהרמונית שמרניות עד אימה, אז מה: הפילהרמונית מספקת לקהלה חוויות סימפוניות מובהקות, קצתן ברמת־על (ומצליחה למכור כרטיסים במחירים גבוהים). גם התוכניות של תזמורת קאמרטה נשענות בעיקר על תפריט בטוח, אבל הביצוע המוקפד מציב תזמורת זו בעמדת מפתח בנוף החוויה הקלאסית. אחרי קאמרטה צועדות תזמורות קאמריות אחרות וממלאות גומחות של טעם קהל — בהצלחות שונות ומשתנות.

מלבד התזמורות הסימפוניות, מלבד הפעילות הקאמרית הקבועה, מתרחשים בארץ פסטיבלים רבים ושונים. לפחות שש מסגרות קבועות מפסטבלות כהלכה: הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים, הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית באילת, הפסטיבל ע"ש פליציה בלומנטל בת"א, הפסטיבל בכפר בלום, חג המוזיקה הישראלית, פסטיבל אבו־גוש; בקיצור: בעיצומה של העונה זמינים לשוחרי המוזיקה הקלאסית פיתויים צפופים רבים, מתחרים.

"נשף מסכות" בפילהרמונית. מי צריך בימוי ותפאורה?צילום: תומר אפלבאום

ייזכרו מתשע"ה: סיכום חטוף של השנה היוצאת מזכיר (תוך עוול לראויים רבים אחרים) חמישה נבחרים, רובם רבי־קהל. קונצרטים שהח"מ היה מאושר לחוותם שוב אילו היה אפשר:

רביעיית המיתרים הספרדית "קאזאלס". שני קונצרטים עתירי תוכן באולם הקונסרבטוריון בתל אביב, לרבות החמישייה של שומאן עם הפסנתרן מתן פורת.

"נשף מסכות" של ורדי בפילהרמונית (עם צוות הסולנים השני), בניצוח מהטה. המחשה חוזרת לעובדה שזמרי צמרת מייתרים בימוי ומייתרים תפאורה.

"האדונית והרוכל"צילום: יוסי צבקר

"טירתו של כחול הזקן" של ברטוק בפילהרמונית, במתכונת קונצרטית, בניצוח פון־דוחנני. עם הזמר מתיאס גרנה והזמרת מישל דה־יאנג.

"כלת הצאר" של רימסקי־קורסקוב באופרה הישראלית. למעשה: יבוא מופע שלם מרוסיה (האופרה החדשה ממוסקווה", זמרים, תזמורת ומקהלה).

קונצרט ווקאלי נהדר בחג המוזיקה הישראלית (תשרי תשע"ה). יצירות מאת יחזקאל בראון, צבי אבני, שרה שוהם, רפי קדישזון, אייל באט, נטע אלוני.

חידוש בתשע"ה: החל לפעול האולם היפהפה, ורסטילי מבחינה אקוסטית (קירות מתחלפים) של מלון "אלמא" בזכרון יעקב. האתגר: הקנקן המפואר זקוק עדיין לרעיונות, לחידושים, בקשר לתוכן שיימלא בו.

אופרה בתשע"ה: האופרה הישראלית אינה מרבה להעלות אופרות ישראליות. בתשע"ה, עם זאת, נרשם אירוע אופראי בולט: הצמדת שתי אופרות קצרות חדשות — "האדונית והרוכל" של חיים פרמונט (ליברית צרויה להב, בעקבות עגנון), ו"שיץ" של יוני רכטר (הלחנת עיבוד למחזה של חנוך לוין) — הרכיבה מופע שלכל הפחות נעים להתווכח עליו, עם שאלות כמו: למה לא להלחין את הטקסט של עגנון כמו שהוא (בקיצורים מתחייבים)? הצעה: תעלה נא האופרה הישראלית שתי אופרות ישראליות חדשות בכל עונה, וגם תחזור ותציג ישראליות ישנות שהעלתה בעבר. ואשר לזיכרונות מ"טוסקה" במצדה: כתמיד, מה שהתרחש למרגלות הצוק המיתולוגי אינו אופרה למיטיבי שמע, ולא חילול, אלא המרה קיצונית של תרבות האופרה, שבמסורתה היא רייטינגית, למופע רייטינגי עכשווי בעוצמות רמקולים אדירות. אולי יש בזה פוטנציאל למשוך כמה מאות מתוך אלפי הנוכחים לפקוד גם מופעי אופרה "אמיתיים".

עוד באופרה: סדנת האופרה הבינלאומית בתל אביב התקבלה הפעם כמצומקת משהו, לאחר פרישתה הלא־חלקה של המייסדת, ג'ואן דורנמן; וגם: "דן השומר" של מרק לברי, יצירה מעניינת הן מוזיקלית והן היסטורית, הועלתה באקדמיה בירושלים בביצוע שלא עשה לה חסד.

נפטרו בשיבה טובה: המעבד והמלחין גיל אלדמע, מנסיכי הזמר העברי; המוזיקולוגית מיכל זמורה, אנציקלופדיה שנונה ומפוכחת של מעשי המוזיקה בישראל מימי המנדט עד ימינו, בהם מעשים שעשתה היא עצמה כמנהלת "קול המוזיקה".

עוד במחלקה השלילית: גם זה היה בתשע"ה, להבדיל, וברוך השם לא אצלנו: המנצח הבריטי פיליפ פיקט (מוזיקאי נחשב, ידוע לקהל הישראלי גם מהופעות כאן) נשלח לשנים ארוכות בכלא על אונס תלמידה, לפני שנים רבות; הכנר הגרמני שטפן ארצברגר, נגן ראשון של רביעיית כלי הקשת "לייפציג", יושב מזה חודשים באפס מעשה בגלות ניו יורק (משוחרר בערבות כבדה) עד שיתבררו הליכיו. באפריל 2015 פרץ ארצברגר, בעירום, לחדרה של אורחת במלון "הדסון" הניו יורקי שבו התאכסן גם הוא, לרגל סיור של הרביעייה, והחל לחנוק אותה. גרסת ההגנה: האיש פעל בהשפעת סם. מי שם לו את הסם? פרט זה נחשף ביוני: נערת ליווי טרנסג'נדרית שהכנר הביא אל חדרו, לפני הפריצה לחדרה של הקשישה. היא שהשקתה אותו, לדברי סנגוריו, היא שטרפה את שכלו ואת חושיו. וגם שדדה לו את הסלולרי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ