שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שפע יצירות בסימן חדשנות ב"חג המוזיקה הישראלית"

אירועי "חג המוזיקה" בשבוע הבא מנחיתים שפע בלתי נתפס של יצירה מוזיקלית מגוונת. דמות מרכזית בקונצרטים היא הקומפוזיטור יוסף טל, שרוב המוזיקה שלו מתאימה למקצוענים בלבד

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חזרה לקראת "חג המוזיקה" בסטודיו של הפסנתרן חגי יודן. מימין: המלחין יואב תלמי, המנצח דורון סולומון, הפסנתרן עמית דולברג, הזמרת קרן הדר, המלחין זיו קוז'וקרו ויודןצילום: אילן ספירא
חגי חיטרון

שישה ימים, שש ערים, קונצרטים רבים עם יצירות תזמורתיות, קאמריות, ווקאליות. המבצעים: עשרות זמרים ונגנים ישראלים — כסולנים, כחברי הרכבים קאמריים, כחברי תזמורות. הצלילים: מוזיקה ישראלית אמנותית לגוניה ולתקופותיה, החל מפריים של חלוציה — כמו מרדכי סתר — דרך ממשיכיהם וממשיכי ממשיכיהם, ועד צעירים בני עשרים ומשהו ובהם למשל נעמה תמיר, שהלחינה קטעי עיתונות. מוזיקה בסגנונות רבים, מהם מוזרים וניסיוניים שמחייבים קשב דרוך, סבלנות וסובלנות. העיקר הוא שהקונצרטים כולם מסקרנים, גם כשמככבת בהם מוזיקה אניגמטית שאינה מובנת לקהל הרגיל של באי קונצרטים קלאסיים ומדברת רק אל מוזיקאים מקצועיים (אבל בהחלט גם לא אל כל אלה).

השינוי הפעם: כמות גדולה יותר, ויותר פיזור גיאוגרפי. ד"ר בועז בן משה (קומפוזיטור ומחנך), המנהל אמנותי של "חג המוזיקה", מסביר כי הפיזור והגדלת הכמות, יחסית לאשתקד, התאפשרו בזכות משאבים שהתפנו: הפעם אין הפקה של אופרה שלמה, שבולעת תקציב, ואין הופעה של הפילהרמונית (כנ"ל). כמו בכל שנה, יש שווים ויש "שווה יותר", לכאורה: יוצר שנבחר כ"מלחין השנה" של החג ותפוקתו מיוצגת ביצירות אחדות, בהרכבים שונים.

המנהל האמנותי בועז בן משה: "תפקידי אינו לקבוע עמדה אלא לבחור יצירות מקצועיות ולמצוא להן ביצוע מתאים — גם אם אלה יצירות שאני לא אוהבצילום: אמיל סלמן

הפעם זו דמות בעלת מעמד מיתולוגי בתולדות הפעילות המוזיקלית בארץ: יוסף טל המנוח, שפעל בארץ עשרות שנים — מאז עלייתו מגרמניה — כמלחין, כפסנתרן וכמורה. טל היה חדשן מובהק, והח"מ — כרבים אחרים — שמע את טל מסביר ומנבא בשעתו, כי הוא כותב מוזיקה בלשון ובסגנון שלימים יהיו מובנים. עשרות שנים כבר עברו, אפשר לקבוע שהנגישות למוזיקה של יוסף טל (כמו הנגישות למוזיקה מודרניסטית בכלל) לא השתנתה במידה משמעותית.

עם זאת, טל מקובל על הממסד המקצועי המוזיקלי בארץ כיוצר חשוב ומרכזי, ויצירותיו מבוצעות (לרבות עלי ידי התזמורת הפילהרמונית ובאופרה הישראלית). בן משה מסכים ש"טל פרובלמטי" (כך בלשונו), ומעיר כי מקומה של מוזיקה בעלת גוון חדשני, מאתגר, בולט השנה ברוב אירועי חג המוזיקה, אף כי אינו מוצהר כטרנד. עוד מאפיין של החג השנה: השמעות רבות של יצירות ווקאליות (בהן בין השאר יצירה של ינעם ליף למקהלה א־קאפלה ששרה באספרנטו). מאפיין נוסף, הכרוך בעצם ה"פסטיבליות" של חג המוזיקה, הוא נוכחותן של יצירות מורכבות הכרוכות בחבירה של גורמים אחדים, כגון ביצירתו של מנחם ויזנברג הפעם.

אם יוסף טל הוא מלחין השנה, מדוע אין מעלים בחג המוזיקה אופרה שלמה שלו, למשל אופרה שתפאורתה שמורה במחסני האופרה הישראלית? בן־משה: "זה שוב עניין של כסף. העלאת אופרה היתה מוציאה מהתוכנית יוצרים אחרים, בהכרח". על השאלה אם יש בין היצירות של טל שנבחרו להשמעה גם כאלה שאפשר לכנותן "ידידותיות לקהל" עונה בן משה: "לא, אני לא יכול להגיד שיש כאלה". אבל, הוא מוסיף, הסימפוניה מס' 3 של טל היא "יצירה מורכבת מרשימה", ולקונצ'רטי שלו "יש אפקט בגלל עצם המתכונת של סולן מול תזמורת".

המלחין יוסף טל. חדשן כרוני, יצירות פרולבמטיות

בדרך כלל, ממשיך בן משה, הוא בחר "לעטוף" את היצירות של יוסף טל ביצירות של מלחינים אחרים, שהן "ידידותיות יותר", כדי שרוב הקהל ימצא בכל תוכנית משהו להתחבר אליו. בדרך אגב, אם מזכירים מוזיקה נגישה, יחסית, חג המוזיקה הנוכחי כולל שתי יצירות שכבר הצטלצלו באחד החגים הקודמים: "קדים" מאת משה רסיוק (בפעם הקודמת היא לא זכתה לביצוע הולם, לדברי בן משה) וקונצ'רטו לגיטרה מאת גיל שוחט, שבפעם קודמת בוצע רק פרק ממנו.

שמעתי פעם ממיכל זמורה, שנפטרה לא מזמן, כי כאשר היתה מנהלת ערוץ "קול המוזיקה" היא האמינה שתפקידה, בתחום המוזיקה העכשווית, הוא לשקף מה שקורה, לאו דווקא להשמיע יצירות שהיא עצמה מתפעלת מהן.

בועז בן משה: "עמדה כזאת משקפת את העמדה שלי. התפקיד שלי הוא לא לקבוע עמדה, אלא לבחור יצירות שאני רואה, כבר בהצצה ראשונה בפרטיטורה, שהן כתובות ברמה מקצועית, ולבחור בשבילן את גוף הביצוע המתאים".

גם יצירות שאישית אתה ממש לא אוהב?

"נכון. בדרך אגב, גם רבים מתלמידיי כותבים מוזיקה שאני לא מתחבר אליה, לפחות לא ברמה רגשית. אבל חשוב לי להדגיש שבלי קשר לטעמי האישי, היתרון של הסיטואציה שבה אני נמצא כמנהל חג המוזיקה הוא שאינני אמור לפעול כמו מנהל תזמורת, שצריך בעיקר להתעניין בטעם של קהל המנויים של התזמורת".

אבל המבחר שיישמע ב"חג המוזיקה", אם הבנתי נכון, ממש אינו משקף את טעמך.

"נכון, הוא לא משקף את טעמי".

אתה מוכן להזכיר אחדות מהיצירות שאפשר לסווגן כידידותיות יחסית, ב"חג המוזיקה" הנוכחי?

"'מוות ולידה' של נועם סיון, תקשורתית מאוד. 'נחמו' של מנחם ויזנברג. קונצ'רטו לפסנתר מאת יחזקאל בראון. אני לא מוצא לנכון להזכיר יצירות שמראש שייכות לאגף הצפוי להיות קל, למשל שירים של יהודה פוליקר מפי קרן הדר, בקונצרט המוקדש למורשת יהדות סלוניקי שיתקיים בבאר שבע. קשה כבר להשיג מקום פנוי באולם שם.

ומהיצירות הקשות, המתאגרות?

"בין השאר 'רה־סוננסים' של ראובן סרוסי, או הקונצ'רטו הכפול של יוסף טל, והיצירה של דן יוהס, 'איוב' של אריק שפירא", 'סאפפו' של אמנון וולמן.

בלי קשר לכאורה לחג המוזיקה: נדמיין שמציעים לך לערוך שלושה קונצרטים שכוללים את 15 היצירות הכי טובות של מלחינים ישראלים, חיים או מתים. תשמח לעשות זאת?

"אני לא ארצה לעשות את זה. אני לא כותב את ההיסטוריה. אם היו מכריחים אותי, אני משער שרוב הנבחרים שלי היו קומפוזיטורים מתים. כך אני חושב, ברמה אמנותית, אובייקטיבית, בלי קשר לשפה המוזיקלית המסוימת של כל אחד. אני מרגיש שבמבט כללי, הדור שבא לכאן מאירופה היה יותר מפותח מוזיקלית. למשל, אני לא חושב שעד היום מישהו כתב יצירה יותר משמעותית מאשר 'תיקון חצות' של מרדכי סתר, ואני מאמין ששתי הסימפוניות של פאול בן־חיים, שבוצעו לפני חמישים שנה, יבוצעו גם בעוד מאה שנה. אני לא מעז לנבא משהו דומה אפילו על סימפוניות של ברדנשווילי".

כל אירועי חג המוזיקה הישראלית פתוחים לקהל בלי תשלום. מועדיהם:  ב-16.9  מ-16:00 בהיכל התרבות של נתניה; ב-17.9 מ-14:00 במוזיאון טיקוטין ואחר כך ב-20:30 באולם רפפורט, בחיפה;  ב-18.9 מ-10:00 במוזיאון תל אביב; ב-19.9 בהיכל אמנויות הבמה בבאר שבע; ב-20.9  מ-14:00 בתיאטרון ירושלים; ב-21.9 מ-16:00 בהיכל התרבות של ראשון לציון.יש להזמין מקומות באתר: www.israeli-music-festival.org

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ