שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מישל דה-יאנג: נכס ווקאלי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מישל דה-יאנג, מצו-סופרן אדיר עשיר, התייצבה להגיש מין "ערב שירים" בבוקר, עם אלנה בשקירובה ליד הפסנתר: ברהמס, מאהלר, וגם - בנימה קלה יותר – שנברג וקורט וייל. ברהמס, עם השיר בן האלמוות "על אהבה נצחית", פתח את הרסיטל והתייצב כאבן הראשה בו. דה-יאנג עצמה ידעה זאת וחזרה על השיר בסיום, כהדרן.

ברגע ש"על אהבה נצחית" פלש אל החלל של ימק"א, בהקדמה מפלחת הלב של הפסנתר, שאר חלקי התוכנית כמו נדרשו לעמוד בקנה מידה מחמיר שקובע פלא של הלחנת טקסט: המנגינה עוקבת אחר סיפור קצרצר, התרחשות אוניברסלית באנאלית - הבטחת נאמנות של נערה לאוהב, משתנה לפי הדיאלוג בין השניים, מעלה סיפור קטנטן לשיא מוזיקלי רגשי שמעטים כמוהו. לאחר ששומעים את המנגינה הזאת של ברהמס היא לא עוזבת את הראש – שעות רבות. והביצוע: בקולה של דה-יאנג זכה השיר לתוספת חוזק; עצם הנפח הווקאלי, הגוון הכהה, נתפסו לפחות אצלי כ"ברהמסיות" מובהקת.

מישל דה-יאנג עם אלנה בשקירובה ליד הפסנתר. קול ענק צילום: דן פורגס

אבל לפחות בשבילי, כל מה שבא אחר כך לא היה נפילה אמנם, אבל ירידת מתח ניכרת. בגלל היצירות ובגלל הגשתן. כך אפילו "שירים על מות ילדים" של מאהלר (עם בשקירובה בתרומה מצטנעת יתר על המידה של הפסנתר), ושירים של שנברג מתקופתו הפוסט-רומנטית, שהם "לא משהו" (לטעמי) ועם שני להיטים של קורט וייל. בהדרן ניסתה דה-יאנג להעפיל שוב אל צמרת הרומנטיקה המוזיקלית הגרמנית, עם "ליל ירח" של שומאן, ואחר כך שוב הברהמס הנ"ל, כאמור. יצאתי בתחושה שהומחשה עובדה ידועה: קול ענק וקריירה אופראית צולחת (לרבות ואגנר בבתי אופרה נחשבים, תחת שרביטם של מנצחים מפורסמים) אינם תנאי מספיק לעמידה באירוע זוהר פחות, כביכול של הגשת שירים בליווי פסנתר.

בערב נחת אירוע אחר, שונה, שהלך משיא אל שיא: טריו בדו-מינור של בטהובן בתחילה, בידי הרכב מזדמן שנשמע נפלא (הפסנתרן קים, הכנרת מרטין, הצ'לן ורדאי), אחר כך חמישייה של מויסיי ויינברג מהמאה ה-20, שהיא שרשרת של הפתעות, אקלקטיות מרתקת (אנדרש שיף ו"הירושלמית"). בהמשך, "בשחור ולבן" של דביסי, עם קיריל גרשטיין ושיף בשני פסנתרים, חולל רגעי קסם בלתי נפסקים. בסיום, לאחר שהאוזניים והלב עברו את הריכוכים הנ"ל, הגישה רביעיית המיתרים הכל-אירופית "מיכלאנג'לו" (שהכנרת הראשונה מיכאלה מרטין היא בפירוש הקלף החזק שלה) את "רזומובסקי" מס' 1 של בטהובן והפליאה מאוד לעשות, במיוחד, ב"אדאג'ו" של היצירה. סיכום ביניים לא מפתיע: כבר מקבץ רביעיות של בטהובן , בביצוע "הירושלמית" ובביצוע "מיכאלאנג'לו", מבטיח שפסטיבל זה - 18 במניין הפסטיבלים למוזיקה קאמרית בירושלים - מצדיק את פסטיבליותו בגדול.

 דה-יאנג בליווי אלנה בשקירובה קונצרט מס' 4 בפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית בירושלים. אולם ימק"א, שבת, 5.9; רביעיית "מיכלאנג'לו", הפסנתרנים קיריל גרשטיין, אנדרש שיף וסאנווק קים, הרביעייה הירושלמית, בקונצרט מס' 5. ימק"א, מוצ"ש 5.9

אנדרש שיף (מימין) וקיריל גרשטיין. קסם עם דביסיצילום: דן פורגס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ