שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פתיחת העונה בפילהרמונית: ללא זיקוקים אך רוויית הנאות

לצד שומאן ובטהובן, "מסע אל תום האלף" של ברדנשווילי היתה החלק המעניין והמלהיב בקונצרט הגדוש שהגישה הפילהרמונית הישראלית

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

סיום הסימפוניה התשיעית של בטהובן, עם ה"אודה לשמחה" האופטימית־נשפכת של פרידריך שילר (הלחנתה היא אחת המנגינות הידועות ביותר בעולם הקלאסי), חתם את הקונצרט הגדוש שהגישה הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה. לתזמורת חברו הסופרן האמריקאית ג'וליאנה די־ג'קומו (הופיעה עם הפילהרמונית בעונה שעברה ב"נשף המסכות"), המצו־סופרן הישראלית סבטלנה סנדלר, הבאס הגרמני טוביאס קהרר, והטנור הגרמני אנדריק ווסטריך.

קהרר הצעיר הנחית על האולם קול אדיר עמוק בפתיחת הפרק, בהיגוי ברור, ושלושת האחרים סיפקו אף הם את העוצמה הדרושה. המקהלה - מצורפת מהמקהלה ע"ש ברתיני וממקהלת האקדמיה הירושלמית - נשמעה כרבת משתתפים אבל תפוקתה לא היתה צלולה וברורה כמצופה. מהטה ניהל את הכל ביד בוטחת כתמיד (על התשיעית ניצח בעל פה) אך בישיבה: בקיץ עבר המאסטרו בלוס אנג'לס ניתוח מתוכנן בברך, בשל בעיה בת שנים. בסיור הקונצרטים שערכה הפילהרמונית לאחר מכן (ריגה, ירוואן, זלצבורג, ליובליאנה, לוצרן, בון, בוקרשט, ורוצלב, רימיני), זובין ניצח במקצת הפעמים בישיבה ובמקצתן בעמידה.

משמאל: הזמרות די־ג'קומו וסנדלר. מימין לזובין מהטה הזמרים ווטריך וקהררצילום: חגי חיטרון

כאמור, התוכנית היתה גדושה, ארוכה (יותר משעתיים), עם פואמה סימפונית מאת ברנדשווילי, עם הקונצ'רטו לפסנתר של שומאן ועם התשיעית. במבחן העניין או הייחוד בביצוע לא איתרתי זיקוקים כלשהם, שום הברקות בפרשנות או זוהר מיוחד בצליל, אך אין פירוש הדבר שהקהל לא רווה הנאות; הרי תמיד יש מה לשמוע כשתזמורת ברמתה של הפילהרמונית מבצעת שומאן ובטהובן. בקשר לצליל: גם בהיכל התרבות החדש מתקיים כלל קבוע בקליטת צלילי פסנתר: מי שנאלץ לשבת קרוב אך בכיסא צדדי, עדיף לו צד ימין דווקא, זה שממנו לא רואים את מלאכת האצבעות. במקרה של הפסנתרן הפעם, האמן האוסטרי הוותיק רודולף בוכבינדר, יושבי הכנף השמאלית חשו זאת בבירור (להערכתי) גם מפני שהצליל שמפיק בוכבינדר אינו חזק. בהדרן (אימפרומפטי במי־במול מג'ור של שוברט) הוא נשמע ברור ומשכנע יותר.

לפני יצירות המופת של שומאן ובטהובן – צמרת הרפרטואר – בוצעה יצירה ישראלית ארוכה למדי, חדשה ולא־חדשה כאחת: הפואמה הסימפונית "מסע אל תום האלף" מאת יוסף ברדנשווילי, המבוססת על האופרה שלו בשם זה, אשר הועלתה לפני שנים באופרה הישראלית, לפי הספר של א"ב יהושע. זה היה החלק המעניין בקונצרט כולו; לאורך הפואמה (כעדות יוצרה, אין היא רק לקט מתוך האופרה אלא כוללת המצאות חדשות) היו רגעים משלהבים רבים, הן מצד התוכן והן מצד גוני הצליל, לרבות קטעי סולו של כלים שונים. לפחות אצלי התעורר רצון להאזין לפואמה זו שוב ותקווה שהאופרה כולה תוצג שוב. מגיע לה - ולנו.

אגב, תוכנית זו של הפילהרמונית תוגש עוד שלוש פעמים בתל אביב ופעם אחת בירושלים. הכל השבוע.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. בהשתתפות זמרים סולנים, פסנתרן סולן ומקהלה ישראלית גדולה. היכל התרבות בתל אביב, 3.10

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ