בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת פייר בולז, מגדולי המלחינים והמנצחים במאה ה-20

בולז, בן 90, נודע בעיקר בזכות שיטת הכתיבה ה"סריאלית" שפיתח, ותרם רבות להתפתחות המוזיקה האמנותית האלקטרונית. הוא החליף את לנארד ברנסטין כמנהל מוזיקלי של הפילהרמונית של ניו יורק וניצח על התזמורות הגדולות בעולם

22תגובות
פייר בולז מנצח על קונצרט בגרמניה ב-2008
אי־אף־פי

המלחין והמנצח הצרפתי הדגול פייר בולז מת אתמול (שלישי) בביתו בבאדן־באדן שבגרמניה והוא בן 90. בולז עמד בחזית חיי המוזיקה של צרפת במחצית השנייה של המאה ה–20 והיה בין הדמויות החשובות בהפיכת פריז לאחד המרכזים החשובים בעולם למוזיקה עכשווית. המוזיקה שכתב נחשבה כקיצונית במיוחד, בעיקר שיטת הכתיבה ה"סריאלית" שפיתח, והוא תרם רבות להתפתחותה של המוזיקה האמנותית האלקטרונית. בקריירת הניצוח המוצלחת שלו קידם וביצע הקלטות של גדולי המלחינים של העידן המודרני, מארנולד שנברג ועד לאוונגרדיסטים של סוף המאה ה–20, נוסף על הפרשנויות הנהדרות שלו למלחינים מהמאה ה–19, ובהם מאהלר, ברהמס וברוקרנר, וכן מלחינים צרפתים כגון דביוסי וראוול.

בולז נולד ב-26 במארס 1925 במונבריסון, עיר קטנה ליד ליון. חרף התנגדותו של אביו, החליט בולז הצעיר ללמוד מוזיקה. הוא עשה זאת בקונסרבטוריון הפריזאי תחת אוליבייה מסיאן והמשיך את לימודיו בסדנאות הקיץ שנערכו בתחילת שנות ה–50 בעיר הגרמנית דרמשטאט. שם למד יחד עם לוצ'יאנו בריו וקרלהיינץ שטוקהאוזן, שהפכו יחד עם בולז לדמויות מובילות בתחום המוזיקה המודרנית.

P. Boulez - Le Marteau Sans Maître - Icarus Ensemble - I/II/IIIMarco Pedrazzini

שיטות הכתיבה של ארנולד שנברג השפיעו על בולזו והוא חקר אותן לעומק, ובייחוד פיתח את השיטה הסריאלית בהשפעת יצירותיו של אנטון וברן. "חייב הייתי ללמוד על המוזיקה הזאת, לגלות איך היא נעשית", אמר בראיון ל"חדשות האופרה". "זה היה גילוי, מוזיקה לזמנים שלנו, שפה בעלת אפשרויות בלתי מוגבלות. זו היתה המהפכה הכי גדולה מאז ימיו של מונטוורדי, המוזיקה עברה מעולמו של ניוטון לעולמו של אלברט איינשטיין".  

ב–1977 הקים את מכון אירקם במרכז פומפידו, והפך אותו למוביל במוזיקה העכשווית והאלקטרונית. בראיון שהעניק לנעם בן זאב ופורסם ב"הארץ" ב–2010 אמר בולז: "אני לעולם לא משתמש במונח אוונגרד, אני מעדיף לדבר על הגילוי ועל רוח החידוש והסקרנות. תמיד עניין אותי מה שלא שמעתי לפני כן. במוזיקה, תמיד מה שעניין אותי היה מה שמעולם לא שמעתי לפני כן: לפני קפקא העולם לא קרא משהו שדומה לקפקא, וכך גם לפני ג'ויס. והמלחינים שתמיד עניינו אותי הם אלה שלולא באו לעולם - המוזיקה היתה מתפתחת לכיוונים אחרים לגמרי. בלי סטרווינסקי, בלי שנברג, המוזיקה היתה היום אחרת; ולעומתם יש מלחין טוב מאוד ומכובד - פאול הינדמית; אבל אם הוא לא היה כותב אפילו צליל אחד, האם המוזיקה היתה נשמעת היום אחרת לגמרי? לא. אני לא רומז שצריך להשתיק ולמחוק מלחינים כמוהו. רק להבין שהם שייכים לדרג השני. כל דור מגלה משהו, בעיקר את הרוח שלו. ואם אינך מגלה אתה סופג את קלישאות העבר, ומשתמש רק בהן, וזה מה שאנחנו רואים אצל הרבה מלחינים היום".

בולז בצעירותו
אי־אף־פי

את קריירת הניצוח שלו החל בולז במארס 1956 בקונצרט שבו בוצעה גם יצירתו "הפטיש ללא בעלים" המשלבת בין מסורת כתיבה אוסטרו-גרמנית, עדינות צרפתית ומצלולים מאפריקה, המזרח הרחוק ודרום אמריקה. הוא הפגין תעוזה רבה בתוכניות הקונצרטים שעליהם ניצח ונהג לשלב תמיד מלחינים עכשוויים. ב-1971 החליף את לנארד ברנסטין כמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הניו-יורקית, אך לאחר שש שנים עזב לאחר שתוכניותיו ספגו ביקורות על התעוזה המוגזמת שלהן.

בולז היה גם מנצח אורח בתזמורת שיקגו ויועץ מוזיקלי לתזמורת קליבלנד. כמו כן, ניצח על התזמורות הגדולות בעולם והקליט עמן מאות דיסקים. הוא גם השתתף כמנצח בפסטיבלים גדולים כמו פסטיבל לוצרן ופסטיבל ואגנר בביירוית. הוא ניצח באופן קבוע על אנסמבל אינטרקונטמפורן, האנסמבל למוזיקה עכשווית, שאותו הקים. מספרים עליו כי היה מסוגל לאתר בשמיעה טעות קטנה של אחד הנגנים בתזמורת, אפילו אם היה מדובר בתפקיד שולי שקשה לשומעו. בניצוחו חיפש תמיד צלילות ובהירות ולא התפשר עליהן.

בולז ביקר בישראל ב-1967 וניצח בקונצרט שנערך בקיסריה תחת כיפת השמים על קטעים לתזמורת op.6 מאת אנטון וברן. אף שנחשב כאביר המודרנה, חזר בולז בשלושת העשורים האחרונים לנצח על יצירות של מלחינים כמו היידן ומוצרט, הקליט את "טבעת הניבלונגים" של ואגנר והתאהב עמוקות במוזיקה של מאהלר, שהוא ראה בה בסיס לשפה המוזיקלית שעליה התחנך.

Anton Webern 6 Pieces for Large Orchestra, Op.6Polyphonie X

הקלטות מומלצות במיוחד של בלז כוללות את מכלול היצירות של וברן (שאותן הקליט פעמים), סימפוניה מספר 6 של מאהלר עם הפילהרמונית של וינה (אחד הביצועים הכי טובים שהוקלטו אי פעם), ויצירות נבחרות של שנברג שהקליט בשנות ה–70.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו