מת אנדרה היידו, חתן פרס ישראל למוזיקה

בן 84 היה היידו במותו. מורשתו כוללת את יצירותיו כקומפוזיטור, מחקריו כאתנומוזיקולוג ותלמידיו הרבים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בר אילן

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנדרה היידו
אנדרה היידו ב-2011צילום: דניאל בר און

אנדרה היידו, מהמוזיקאים הבולטים בישראל בעשורים האחרונים, מת היום (שני) בירושלים. הלוויתו תצא בשעה 18:30 מבית ההלוויות "שמגר" אל הר הזיתים.

בן 84 היה היידו במותו, והשאיר אחריו אשה ושישה בנים. מורשתו כוללת את יצירותיו כקומפוזיטור, את מחקריו כאתנומוזיקולוג ואת תלמידיו הרבים — רבים מהם היו למוזיקאים־יוצרים ומוזיקאים־מבצעים נחשבים.

היידו, ניצול שואה, נולד ב–1932 בהונגריה, ולמד מוזיקה בבודפשט אצל שני המלחינים ההונגרים, בלה ברטוק וקודאי. ב–1956 עבר לפריז והמשיך ב"קונסרבטואר" את לימודיו אצל שני מלחינים גדולים אחרים: דריוס מיו ואוליוויה מסיאן. במשך שנתיים התגורר בתוניסיה, ועבד כמורה לפסנתר. משנת 1966 לימד היידו באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בר אילן, שבה ייסד את המחלקה לקומפוזיציה. הוא נמנה עם מייסדי בית הספר התיכון למדעים ואמנויות בירושלים, ולימד בו שנים ארוכות. במהלך עבודתו פרסם את הספר "לאן שוחים דגי הסלמון — שיחות על מוזיקה", בשיתוף עם המחנכת מירה זכאי. ב–1997 קיבל את פרס ישראל למוזיקה.

היידו גדל במשפחה חילונית, בעיקר במחיצת אמו לאחר גירושי הוריו, אך התקרב ליהדות והיה לשומר מצוות עוד לפני עלייתו ארצה, ב–1966. "אני מאמין גדול — שיש משמעות", סיפר בראיון לנעם בן זאב ב–2007, "מסיאן אמר שהציפור, עם כל נפלאותיה במעופה ושירתה, היא הוכחה לקיום האל. זאת דוגמה שמדברת אלי. ואני מסכים עם סארטר, שאמר שצריך להתחייב לדבר גדול אחד — אצלו זה היה המרקסיזם, אצלי זאת היהדות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ