המלצות קלאסיות: 1.9 עד 8.9

אמיר מנדל
"חמישיית תל אביב". רפרטואר רחב
אמיר מנדל

חמישיית תל אביב: הינדמית; פולנק; אבני; גילוץ / יוטיוב

חמישיית תל אביב היא הרכב מצוין של כלי נשיפה עם רפרטואר רחב, מבארוק מוקדם עד מוזיקה עכשווית. חברי הקבוצה הם רואי אמוץ (חליל), יגאל קמינקא (אבוב), דני ארדמן (קלרינט), איתמר לשם (קרן) ונדב כהן (בסון). הם פעילים בעולם כסולנים וכנגנים קאמריים, וכרגע הם בארץ, וינגנו הערב (חמישי, 1.9, 19:30) קונצרט ובו יצירות מאת סלבטורה שיארינו, איתן שטיינברג, עמרי אברם, אהרון חרל"פ ולוצ'אנו בריו. חלק מהיצירות הן בהובלה של המנצח יובל צורן. בהשראת הקונצרט המסקרן, מצאתי ביוטיוב כמה הקלטות מהנות של החמישייה, בהן "מוזיקה קאמרית זעירה" מאת הינדמית. העניין שלי בהינדמית עלה בזכות שורת ביצועים אטרקטיביים ששמעתי, וזה אחד המוצלחים ביותר. יש גם הקלטה של השישייה המקסימה של פולנק, עם הפסנתרן נעמן וגנר, ושתי טעימות מעניינות של מלחינים ישראלים — אלגרו מא נון טרופו מאת צבי אבני, הקלטה מתחילת דרכה של החמישייה, ו"קילוויריה" מאת עמית גילוץ. צריך להיכנס ליוטיוב ולהקליד Tel Aviv Wind Quintet.

סלבטורה שיארינו: שתיקת הנביאים — אלטר אגו / יוטיוב

זו יצירה שתנוגן בקונצרט של חמישיית תל אביב, ומעניין להתעמק בה. שיארינו, יליד 1947, הולך ומתבלט בין מלחיני דורו. יש כבר יותר מ–70 דיסקים של יצירותיו. הוא מרבה לכתוב מוזיקה קאמרית וגם אופרות. ביצירות הקאמריות ששמעתי ניכרים שפה מוזיקלית עכשווית ואופי וירטואוזי. עם זאת, הן לוכדות בקלות את האוזן בזכות מקצבים מבעבעים, דינמיות וצבעוניות עשירה. כל התכונות האלה בולטות בחמישיית כלי הנשיפה "שתיקת הנביאים" — או אולי, בעצם, "שתיקת האורקלים", שחברי חמישיית תל אביב בחרו בה לקונצרט שלהם, וכאן ניתן לשוב אליה להאזנות חוזרות: 

מוטטים מאת ויוולדי, באך והנדל. "קשת של צלילים" / קול המוזיקה. שישי, 2.9, 19:00

שלושת הגדולים של הבארוק. ויוולדי והנדל, המלחינים הבולטים של הבארוק המאוחר, מתלווים אל באך האחד והיחיד. יצירות קוליות עם תוכן דתי. תחילה, מוטט של ויוולדי עם הסופרן דבורה יורק וחברי הקינגס קונסורט. אחר כך המוטט "אל תירא", אחד משישה ששרדו מאת באך — שונים מאוד זה מזה וכולם משוכללים במבנה, ולטעמי, מרגשים מאוד. כאן, קבוצת קנטוס קלן בניצוח קונרד יונגהנל: שירה מפורטת וקולות מעניינים. אתנחתא קצרה, עם ביצוע בכלי מיתר לכורל של באך, ולסיום: "דיקסיט דומינוס", לטעמי היצירה הכי כיפית של הנדל. היא נכתבה בעת ביקור ארוך באיטליה, בגיל 22, הרבה לפני שהנדל נהפך ליצרן סדרתי של להיטים בתחום האופרה והאורטוריה. היצירה שופעת הברקות, גיוון ומנגינות נפלאות. יש כמה ביצועים מהנים, וכאן, תומס הנגלברוק מנצח על אחד מהם.

בטהובן: קונצ'רטו מס' 5 לפסנתר. סימפוניה מס' 5; תזמורת הבארוק מפרייבורג / ערוץ מצו, יום ראשון, 4.9, 11:08

קונצרט של יצירות מוכרות מאוד בביצועים מקוריים. את בטהובן ממשיכים לבצע בביצועים "מודרניים" לצד ביצועים "היסטוריים־תקופתיים". הביצוע ה"היסטורי" יוצר רושם ראשוני של עדינות מסוימת, כי עוצמתם של כלי התקופה מוגבלת והם מפיקים נפח צליל צנוע יותר. אבל דווקא בשל כך, הנגנים יכולים לפנות לאינטרפרטציות שלעתים הן סוערות, דרמטיות ומוחצנות יותר — התוצאה תהיה נרגשת, אבל לא צעקנית. כך קורה לעתים קרובות בנגינתו של קריסטיאן בצוידנהוט, שמרבה להקליט יצירות מוכרות ברוח אישית על פסנתר תקופתי. בקונצ'רטו "הקיסר", האפקט מסעיר ומפתיע, דווקא מפני שהיצירה מוכרת כל כך. מלווה אותו תזמורת הבארוק מפרייבורג, אחת מהתזמורות ה"תקופתיות" הטובות בעולם, בניצוח פון דר גולץ. התזמורת תמשיך עם יצירה מוכרת לא פחות — הסימפוניה החמישית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות