בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תחרות רובינשטיין, שלב 2

רסיטלים ארוכים, בהם מהממים ופלאיים

השופטים עשויים חלילה לחשוב אחרת, אבל נכון ליום רביעי אחה"צ, הגיוני שהקוריאני פארק והאמריקאית דנשפור יהיו בין ששת הפינאליסטים בתחרות הפסנתרנים

5תגובות
שרה דנשפור. גישה מרתקת אל באך, היידן ופרוקופייב
יגאל מירון

הממד הספורטיבי, מתח ההתמודדות, מושך אל תחרות רובינשטיין גם חובבי מוזיקה שמדירים רגליהם מקונצרטים בדרך כלל. רק פעם בשלוש שנים הם צצים, רק לתחרות הם באים. יש בהם פיינשמקרים, יודעי פסנתר מקרוב. האם מגיעה מידה של הרמת גבה לקהל מסוג זה, אנשים שקונצרטים "רגילים" לא מספיק אטרקטיביים בשבילם?

האמת: לא כל כך. בהשוואה לרסיטלים לפסנתר בישראל של כל ימות השנה התחרות אכן ממטירה על באיה חוויות מיוחדות, בכמות וגם באיכות. ביומיים הראשונים של השלב השני התרחשו 12 רסיטלים, ברובם הופגנה יכולת מהממת, לפעמים פלאית. אלא שלמפונקים שכמותנו, יכולת נגינה ברמת־על כבר לא מספיקה, לפעמים לבנו אפילו גס בה. שתי דוגמאות לחוויות מיוחדות הזדהרו במוצאי יום העצמאות. הקוריאני בן ה–18 ג'יאונג פארק ביצע את הסונטה מס' 6 של פרוקופייב כאמן בשל, בוגר ורב ניסיון. האמריקאית שרה דנשפור, בת 30 (היא כבר ניסתה בעבר את כוחה בתחרות רובינשטיין) הגישה בין השאר את הסונטה מס' 8 של פרוקופייב כסיפור מרתק ומטלטל. כך עשתה גם בבאך ובהיידן.

לאחר הרסיטלים של פארק ושל דנשפור (שגם יצאו צמודים זה לזה) נוצרה תחושה של התרוממות רוח, של שיאים, אבל בתחרות — מטבעה — שיאים נקטעים באכזבות. כך הרגשתי לשמע נגינתם הלא־מעניינת של האיטלקי סיפיו סנג'ובאני (בן 29) ושל הצרפתייה נטליה מילשטיין (בת 21). בקטעים כאלה של התחרות יש רושם שהרסיטלים בשלב השני ארוכים יתר על המידה, עד כדי לייגע.

שרה דנשפור, המתמודדת האמריקאית
יגאל מירון

וגם: בשלב השני של התחרות מצטלצלות בין השאר שוב ושוב שתי יצירות החובה הישראליות, בתחרות הפעם אחת מהן היא מאת בטי אוליברו והאחרת מאת אבנר דורמן. יצירות החובה מוזמנות במיוחד לשם התחרות ומקבלות חשיפה ששום יצירה ישראלית אחרת אינה זוכה בשכמותה. על זהות המלחינים הישראלים שמהם מזמינים (בכל תחרות אלה שניים אחרים) מופקדת ועדה מיוחדת, שהרכבה סודי. למתחרים יש רשות חריגה לנגן יצירות אלה — שאינן ברפרטואר הרגיל שלהם — עם התווים ולא על פה (רובם אינם מנצלים אותה).

עוד נזכיר כי מי שאינו יכול לבוא למוזיאון תל אביב יכול לעקוב אחר כל התחרות (וידיאו ואודיו) באתר האינטרנט של תחרות רובינשטיין, באיכות סאונד טובה. למעוניינים בהסבר כלשהו על היצירות הישראליות, בהיותן מה שמכונה "מודרניות", הנה הפעם דבריה של בטי אוליברו. בספר התוכנייה כותבת המלחינה על יצירתה, שכותרתה "על מים, פעמונים ורוח", כי היא "מורכבת מקטעי זיכרונות מיצירות לפסנתר של שוברט, שופן, דביסי, בריו וקורטג, שמבליחים וצפים לפעמים על פני המים". ובהמשך: "מופעים אלה נתפסים בתודעתנו הלא־קשובה ככאוטיים, אקראיים וחסרי פשר, אך אם נתמסר לשירתם, נגלה באוושת קולם את השירה הרוחשת בלבנו". המאזינים מוזמנים לבדוק אם התיאור הזה אכן מתיישב ולו במידת מה עם היצירה כפי שהיא נגלית להם ואף מסייע להבנתה.

התחרות הבינלאומית לפסנתרנים ע"ש ארתור רובינשטיין, שלב ב'. מוזיאון תל אביב, 2.5, 3.5

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו