כמו להאיר חדר אפל - מוזיקה קלאסית - הארץ
הפסטיבל הבינ"ל למוזיקה קאמרית

כמו להאיר חדר אפל

צלילי הכינור של קוליה בלאכר הזדהרו במרכז קונצרט בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ריכרד שטראוס עם קוליה בלאכר (משמאל) וסאנווק קים. יצרו קסםצילום: דן פורגס
חגי חיטרון

לאחר שניות אחדות, בסונטה לכינור ופסנתר של ריכרד שטראוס, נזכרתי בדברים שקראתי בילדותי: אייזק שטרן דיבר בריאיון עיתונאי על איכות הכינור שברשותו ואמר שצליליו יכולים להאיר חדר אפל. כך נשמעו הצלילים שהפיק הכנר הגרמני קוליה בלאכר (עם הפסנתרן הקוריאני סאנווק קים): הם כמו הוסיפו אור לבמת אולם ימק"א המוארת והעצימו את הפאר שלה.

בתוכניית הפסטיבל מזכירה שרי גרינברג כי שטראוס תבע מהנגנים להפיק בסונטה הזאת עוצמות של קונצ'רטו. העוצמות המבוקשות הופקו, תחת ידם של האמנים המחוננים האלה, הציפו את החלל בלי לשלם מחיר בהיבט של יפי הצליל. הופקה חוויית סאונד שיכולה להתממש, כמדומה, רק באירוע חי. אישית (ובתקווה שרוב הקהל הרגיש כך) הסונטה הלא־קצרה של שטראוס הצעיר — שאינה נמנית עם הנכסים הפופולריים ברפרטואר הקאמרי — כבשה את האוזניים ואת הלבבות עוד ועוד ככל שהתמשכה.

הרכב בינלאומי ב"מטמורפוזות" של שטראוס. צלילים ממכרים
הרכב בינלאומי ב"מטמורפוזות" של שטראוס. צלילים ממכרים צילום: דן פורגס

גם הקלף החזק השני בקונצרט אינו נמנה עם היצירות הקאמריות השכיחות על במותינו. מדובר ב"מטמורפוזות" של ריכרד שטראוס הקשיש, שבוצעה בגירסה לשבעה כלי קשת. נגינתם של קשתנים בני ארצות שונות ובראשם הכנר אלכסנדר סיטקובצקי, ולרבות הוויולנית הישראלית שירה מיוני והקונטרבסיסט הישראלי ניר קומפורטי, היתה לא פחות ממשכרת אוזן, הדגישה את היותה של "מטמורפוזות" ארוכה אך ממכרת.

הקלף החזק השלישי: היצירה "קלאנגצייכן" ("רישומי צליל", או "ציוני צליל") מאת המלחין הגרמני הוותיק יורק הלר (יליד 1944). היצירה חוברה ב–2003, להזמנת הפסטיבל הירושלמי, ומבצעיה הפעם היו חמישיית כלי הנשיפה "תל אביב" עם הפסנתרנית עינב ירדן, בניצוחו של דור מגן. זו יצירה מרהיבת אוזן, עתירת התרחשויות מעניינות, נוסעת בלי לעצור.

הבאס ההולנדי רוברט הול עם אלנה בשקירובה בפסנתר. הקול בלע את הכל
הבאס ההולנדי רוברט הול עם אלנה בשקירובה בפסנתר. הקול בלע את הכלצילום: דן פורגס

לצערי, יצא שהחלקים הפחות זוהרים בקונצרט היו דווקא יצירות של שוברט. הבאס ההולנדי הוותיק רוברט הול (עם אלנה בשקירובה בפסנתר) בחר לזמר לקט מתוך "שירת הברבור", אותם שירים מהמחזור שהיינריך היינה חיבר את מלותיהם. קולו הפנומנלי האדיר של הול הדהים כתמיד, אבל אישית אני מותנה להאזין ללידר אלה מפי בריטון או טנור, באוזניי — מימושם בקול באס מובהק כמו זה של הול אינו יכול להיות מספק וגורם מצב לא רצוי שבו, אם להגזים מעט, "הקול מטביע את הכל".

בהמשך, נגינתם של הפסנתרנים אלנה בשקירובה (היא בתפקיד ה"פרימה", בימין המקלדת) ושי ווזנר את הפנטזיה בפה־מינור לפסנתר נשמעה סתמית למדי, מאכזבת, מחמיצה את הבלטת הניגודים שבין שלווה ואושר ובין הכרזות קודרות ששוברט שילב ביצירה המופלאה הזאת.

נ.ב: פרט שולי בנושא לא שולי: בדברי פתיחה שנשא לפני הקונצרט הראשון של הפסטיבל (31.8) דאג יו"ר ההנהלה הציבורית, יחזקאל בייניש, לבקש מהנוכחים באולם להימנע ממחיאות כפיים בין שיר לשיר (בקובץ שירים בהלחנת מוסורגסקי) והסביר שמחיאות כפיים שלא במקומן מפריעות מאוד למבצעים. דברים נכוחים הם אלה, מנוגדים — בצדק גמור, לדעתי — להמלצות מקוממות שנשמעת לאחרונה במקומותינו לפיהן מומלץ שקהל יוזמן לבטא הוקרה למבצעים מתי שבא לו, כדי שמוזיקה קלאסית תונגש באווירה משוחררת. לשמחתי, בקשתו השמרנית כביכול של עו"ד בייניש כובדה גם בקונצרט השני הנ"ל.

הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים, קונצרט מס' 2. מנהלת אמנותית: אלנה בשקירובה. יו"ר ההנהלה: יחזקאל בייניש. מנהלת ומפיקה: חנה מנש. אולם ימק"א בי"ם, 1.9.2017

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ