הבלדה שהפחידה את אירופה במאה ה-18 - בפסטיבל הקאמרי הבינלאומי בירושלים - מוזיקה קלאסית - הארץ

הבלדה שהפחידה את אירופה במאה ה-18 - בפסטיבל הקאמרי הבינלאומי בירושלים

על מצע מוזיקלי רך תוגש מחר המלודרמה "לנורה" שכתב המשורר בירגר והלחין ליסט, עם הקריינית אנני דיטואה והפסנתרנית מרתה ארחריץ'. במה עוד לבחור מהשפע המבלבל בפסטיבל? בהכל, אם אפשר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מרתה ארחריץ' עם גיא בראונשטיין  (משמאל) וקיריל זלוטניקוב. הערב תופיע עם נגנים נוספים ועם בתה, הקריינית אנני דיטואה
מרתה ארחריץ' עם גיא בראונשטיין (משמאל) וקיריל זלוטניקוב. הערב תופיע עם נגנים נוספים ועם בתה, הקריינית אנני דיטואה צילום: דן פורגס
חגי חיטרון

ארבעה ימים ושישה קונצרטים כבר חלפו בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים, נשארו עוד שישה ימים ובהם שמונה קונצרטים. כמות מבלבלת. במה לבחור? כדאי בעצם לבחור בכל, מי שיכול (ככל שנשארו כרטיסים), כי בצד הכמות שוררת בפסטיבל הירושלמי הוותיק, שהשנה מלאו לו 20, תכונה שמביכה מבקרים: איכות גבוהה — הן בהיבט התוכן והן ברמת הביצוע.

התוכנית הפעם עשירה במיוחד, באשר היא מורכבת ברוב רובה מהיצירות שנרשמו כהצלחות הכי בולטות של עשרות הקונצרטים שהיו בפסטיבל בכל שנותיו, מהן שיישמעו הפעם מידי נגנים אחרים. דוגמה: השלישייה אופוס 8 מס' 1 של ברהמס נוגנה לפני שנים רבות בידי הכנר מקסים ונגרוב, הצ'לן המנוח בוריס פרגמנצ'יקוב והפסנתרנית אלנה בשקירובה, שהיא מייסדת הפסטיבל והמנהלת האמנותית (האירוע זמין ברשת,תמונה וקול). הפעם ינגנו אותה הכנר מיכאל בארנבוים עם אמו (בשקירובה) ועם הצ'לן יוליאן שטקל.

עוד תכונה של הפסטיבל הנוכחי: בשקירובה וצוותה לא היססו לשבץ בתוכנית יצירות, מהן ארוכות למדי, שאינן חלק ברור מאליו ברפרטואר הקאמרי השגור. דוגמא: שמינייה של אנסקו, שישייה של מרטינו, שישייה של שולהוף, ה"מטמורפוזות" של שטראוס. ההיכרות איתן משתלמת. גם יצירות מודרניות מאתגרות אחדות אינן נעדרות ובהן שלישייה אניגמטית מובהקת מאת אנטון וברן.

אז על מה אפשר להצביע במיוחד, ממה שעוד יתרחש? למשל על המלודרמה "לנורה", יצירה סמי־מוזיקלית שככל הזכור לא בוצעה בישראל עד כה. "לנורה" מורכבת ממלים לא מושרות אלא מוקראות — בלדה קודרת מקאברית שחיבר המשורר הסקסוני בירגר (Buerger), במאה ה–18 — ומעיטור מוזיקלי חסכני נפלא שהצמיד לה הקומפוזיטור ההונגרי הגרמני הכל־אירופי ליסט, במאה ה-19.

תיאור חלקה של המוזיקה ב"לנורה" כעיטור או כליווי הוא מקורב. מדובר בעיקר בדו־שיח בין מלים וצלילים במעמד לא שווה: המלים דומיננטיות במובהק, הצלילים מוסיפים אווירה. בכל זאת, כאשר מסיטים לרגע את תשומת הלב מהמלים אל המוזיקה, מתעורר צער על שליסט "ביזבז" את החומר שהלחין ל"לנורה" ולא פיתח אותו לכלל יצירה פסנתרנית עצמאית. "לנורה" של בירגר־ליסט תישמע הערב בפסטיבל, יבצעו אותה הקריינית אנני דיטואה (בצרפתית), עם מרתה ארחריץ' ליד הפסנתר. קושי צפוי: לא יחולקו דפי תרגום לעברית, והנוסח האנגלי שונה במידה ניכרת מהנוסח הצרפתי .

הסיפור שהבלאדה מגוללת מתרחש במאה ה–18: עלמה מאורסת, אי שם במרחב הדובר גרמנית, מחכה שאהובה יחזור מהקרב ("מלחמת שבע השנים" בין פרוסיה ואוסטריה) כי המלחמה תמה. תחילת הבלדה מספרת מעט על שמחת השלום, על חיילים ששבים הביתה. האהוב אינו ביניהם, הוא נעדר. העלמה אינה משלימה עם אסונה, דברי כפירה בצדקתו של אלוהים פורצים מפיה, אמה מנסה לבלום אותה בכך.

ההמשך, עיקר הבלדה, הוא מסע דמיוני: האהוב מופיע כביכול בלילה, ממעט בדברים, מעלה את האהובה על סוסו ולוקח אותה בדהרה מהירה אל יעד רחוק לא ברור, שבו — לדבריו — מחכה להם מיטת הכלולות. בסיום מתברר שהיעד הוא בית קברות, מיטת הכלולות היא קבר, הפרש פושט את דמותו הגשמית ומתגלה כשלד. לסיפור מטיל אימה זה של בירגר, מלמדים חוקרים, היתה השפעה ספרותית עצומה בגרמניה ובארצות אחרות באירופה.

חזרה במשכנות שאננים על היצירה "ניחומי עמיחי", שכתב סוון אינגו קוך בהשראת שיר של יהודה עמיחי. דור מגן מנצח על רביעיית מיכלאנג'לו והקלרניטנית שירלי בריל
חזרה במשכנות שאננים על היצירה "ניחומי עמיחי", שכתב סוון אינגו קוך בהשראת שיר של יהודה עמיחי. דור מגן מנצח על רביעיית מיכלאנג'לו והקלרניטנית שירלי ברילצילום: דן פורגס

בדרך אגב: חייו של המחבר, המשורר המלומד גוטפריד אוגוסט בירגר (הוא שתירגם לגרמנית את "הרפתקאות הברון מינכהאוזן", סיפור גרמני שפורסם דווקא באנגלית בתחילה) היו סוערים וקשים. לפי הערך עליו באנציקלופדיה העברית (תשט"ז) שנות בחרותו של בירגר כסטודנט בגטינגן היו "חיי הוללות" ובהמשך חי בשלישייה עם שתי נשים, אשתו החוקית ואחותה הצעירה, שאותה אהב יותר ואף הנציח את דמותה בשירים לוהטים. לאחר מות אשתו נשא את האחות, אך זו מתה לאחר חודשים אחדים. נישואיו השלישיים היו טעות, ונכשלו, הוא מת בן 47. בשנותיו האחרונות היה עני מרוד.

עוד בדרך אגב, ובשוליים: הקריינית האמנותית אנני דיטואה היא בתה של מרתה ארחריץ' מנישואיה השניים למנצח השווייצרי שארל דיטואה. בביוגרפיה הקצרה בתוכניית הפסטיבל עובדה פשוטה זו נעדרת, כתוב רק שדיטואה "נולדה בשווייץ למשפחה של מוזיקאים". הסבר: לפי הנהלת הפסטיבל, הביוגרפיות בתוכנייה נכתבות בידי המוזיקאים עצמם והפסטיבל מכבד את ניסוחיהם. עוד טיפת רכילות כהשלמה לתוכנייה: עם הנגנים הפעם (מעולים כולם, בלשון המעטה) נמנים בין השאר הכנר האוסטרי ריינר הונק ואשתו, הכנרת הבולגרייה אלבנה דנאילובה. שניהם ישתתפו באנסמבלים שיבצעו את השמינייה האהובה הנהדרת של שוברט (ביום חמישי) ואת החמישייה הסוחפת של שומאן (במוצאי שבת).

חיות וחיות אחרות

הקריינית אנני דיטואה תישמע הערב גם ביצירה אחרת בפסטיבל, הפעם באנגלית, לצד חברי חמישיית כלי הנשיפה "תל אביב" (שינגנו ויוסיפו מחוות תיאטרליות). מדובר ב"אופוס גן החיות" מאת לוצ'אנו בריו. יצירה קצרצרה זו חוברה ב–1951 ונימתה ניאו־קלאסית (אחד האיפיונים הוא הימנעות מהבעה מוזיקלית עתירת פאתוס), כתובה כביכול לקהל ילדים אך מכוונת בהחלט למאזינים מבוגרים, תוכנה (את המלים כתבה רודה לוין, סופרת ובמאית אופרה ניו־יורקית) אינו סתם משעשע אלא מריר. כותרות הפרקים: "מחול האסם" (על תרנגולת שנטרפת בפי שועל בשל טיפשותה), "העופר" ו"העכבר האפור" (מחאה וציניות מפוכחת, בהתאמה), ו"חתולים" (מאבק אלים שבו שני הנצים מפסידים).

בפרק "העופר" המלים הן זעקה אחת גדולה: העופר "מאזין לקול פצצות, לזעקות משדה רחוק, מאזין וחושב, בעודו ליד הפלג — 'איזה טירוף הוא זה, טירוף אנושי להשחית כך ארץ ומלואה. מה יכולה להיות ההצדקה?"

חיות מככבות גם בקונצרט ביום רביעי, ב"קונצ'רטינו" לפסנתר, כלי מיתר וכלי נשיפה מאת ינאצ'ק. באוזניי, יצירה תיאטרלית זו מ–1926 — המלחין היה אז בן 72 — שמקפידה על מירקם דליל מינימלי והסתפקות במועט (שמוגשמת ברוב חן) היא מיוחדת באמת. גיבוריה: קיפוד, סנאי, ינשופים וציפורי לילה אחרות.

קישור שכזה

גם יצירות אחדות בנות המאה ה–20 ואף בנות זמננו כלולות בתוכנית הפסטיבל, בעלת השם הכי מסקרן מהן היא חמישייה לקלרינט וכלי קשת מאת הקומפוזיטור הגרמני (יליד 1974) סוון אינגו קוך. "ניחומי עמיחי", קרא לה יוצרה, והוא מסביר כי כאשר עסק בהלחנת החמישייה יצא לו לקרוא שירים של דן פגיס ושל יהודה עמיחי, בין השאר את שיר מס' 32 בקובץ "הזמן" של עמיחי. "הופתעתי, כותב קוך, מהדמיון בין האופן שבו מתאר עמיחי את הקלרינט כמקור של נחמה ובין רעיונותיי".

הנה אפוא הקטע הרלוונטי מתוך השיר של עמיחי: "לפני זמן מה ראיתי מנגן קלרניט/ בתזמורת המשטרה שניגנה במצודת דוד./ שערו לבן ופניו שקטים: פנים/ של 1946, אותה שנה יחידה/ בין שנים מפורסמות ונוראות/ שבה לא קרה כלום מלבד תקווה גדולה ונגינתו,/ ושכיבה בחדר שקט עם נערה בלילות ירושלים".

עוד כותב קוך כי החמישייה (שחוברה להזמנת הפסטיבל) נולדה "מתוך רצון להלחין זעקה, ועם זאת גיליתי שלאופיו המנחם של הקלרינט, בשל צלילו המלטף, יש חשיבות שהלכה וגברה". ובעניין הניחומים: "אני מתאר תהליך שמתחיל בייאוש כבד שמתרכך".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ