המלצות קלאסיות: 26.10 עד 2.11 - מוזיקה קלאסית - הארץ

המלצות קלאסיות: 26.10 עד 2.11

אמיר מנדל
רביעיית כרמל
אמיר מנדל

רביעיית כרמל — קונצרט מונחה בסדרת "מעבר לקשת". היידן: רביעיית אופ' 76 מס' 2, "הקווינטות". שומאן: רביעייה אופ'41 מס' 1. ינחה ד"ר יואל גרינברג, ויולן הרביעייה / אודיטוריום מרכז המבקרים רמת הנדיב, זכרון יעקב. שלישי, 31.10, 20:00

זו העונה העשירית של הסדרה "מעבר לקשת" ששומרת על המתכונת של הקונצרט המסורתי ומנסה לרענן אותו באמצעות שיחה עם הקהל שמציעה רקע והקשרים, היסטורים ומוזיקליים, ליצירות שינוגנו. השיחה מאפשרת עוגנים נוספים למאזינים בהקשבה, ובעיקר, יצירת קשר, וצמצום המרחק והניכור, בין המבצעים לקהל – גורם שלדעת רבים מרתיע מאולמות הקונצרטים.

הקונצרט הראשון של העונה יבוצע לראשונה השבוע, בזכרון יעקב, וימשיך למקומות שונים בארץ, עד 10 בנובמבר. כותרתו "שאלה של סגנון" והוא ינסה לאפיין את הגבול החמקמק בין הרוח הקלאסית, שמיוחסת לתקופת מוצרט והיידן, לסגנון הרומנטי, שמתחיל עם בטהובן ושולט במוזיקה של המאה ה–19. חברי הרביעייה ינגנו את הרביעייה אופ' 76 מס' 2 מאת היידן, רביעייה מאוחרת שלו שנכתבה ב–1797 ומייצגת כבר את היכולת של מלחין זה, מאוחר בקריירה שלו, לכתוב רביעיות מורכבות, מרהיבות ועמוקות מבחינה רגשית. כינויה, "הקווינטות" מייצג סדרה של מרווחי קווינטה יורדים ששולטים בנושא הפותח את הפרק הראשון, וחוזרים לאורכו. היצירה השנייה היא הרביעייה הראשונה של שומאן, אופ' 41 מס' 1. שומאן חיבר שלוש רביעיות מיתרים, כולן ב–1842. הוא התחיל לעבוד עליהן זמן מה לפני כן, ובתחילת 1842 היו לו רעיונות מגובשים, אבל אז סבל מאפיזודה של דיכאון שעצרה את עבודתו עד הקיץ. הוא התאושש ביוני, ואז חיבר את הרביעייה הראשונה בתוך שבועיים וחצי.

שומאן הוא מלחין רומנטי מובהק, והיידן, נציג בולט של העידן והסגנון הקלאסי. עם זאת, הרביעייה הראשונה של שומאן נשענת על מבנים קלאסיים, ורביעיית ה"קווינטות" של היידן מציגה לפעמים גמישות הרמונית שמטרתה הבעה רגשית, כמו במוזיקה רומנטית. חברי רביעיית "כרמל" יבחנו את המאפיינים הסגנוניים, את ההבדלים בין התקופות ולצד האפיון ההיסטורי־כרונולוגי של המושג "מוזיקה רומנטית" גם את משמעותו התוכנית.

פולנק: דיאלוגים של הכרמליטיות, אופרה. סולנים, מקהלה ותזמורת, בית האופרה של בוואריה. מנצח קנט נגאנו / ערוץ מצו, ראשון, 29.10, 17:30.

בעלילת האופרה שפרנסיס פולנק חיבר לה את המוזיקה וגם את הליברטו, יש מהלך אירוני. צעירה מצטרפת למנזר, במאה ה–18, כדי להתמודד עם התקפי החרדה שלה. זה לא ממש עוזר. כאשר מנהיגים מקומיים של המהפכה הצרפתית דורשים מהנזירות לעזוב את הדת ואת המנזר, הן מסרבות, ומשלמות על כך בחייהן. בלנש, הנזירה החרדה, מתרשמת מן האומץ והשלווה בה הן הולכות אל מותן, מתגברת על פחדיה ובמקום להימלט, צועדת אתן בגבורה אל הגיליוטינה. אכן, סוג של טיפול לחרדה. אבל אם לא מתבוננים על היצירה בריחוק עוקצני, "דיאלוגים של הכרמליטיות" שכתיבתה הסתיימה ב–1956, היא יצירה מרתקת ונוגעת שדווקא הזרימה המתונה שלה, באמצעות הרבה קטעי רצ'יטטיב, יוצרת מתח וריגוש. היא נכתבה בעקבות מחזה באותו שם מאת ז'ורז' ברנאנוס, ומתבססת על תיעוד היסטורי שלפיו ב–1794 קבוצת נזירות כרמליטיות, המכונות "הקדושות המעונות של קומפיין", נלקחו לגיליוטינה בגלל סירובן לנטוש את הדת ואת המנזר. ביצוע הבכורה היה ב–1957, ב"לה סקאלה", מילאנו, ובאיטלקית, אבל לרוב מבוצעת האופרה בשפת המקור שלה, צרפתית. המנצח קנט נגאנו תרם הרבה להגברת העניין ביצירה באמצעות סדרת הופעות מצליחות והקלטה עטורת פרסים עם בית האופרה של ליון, בתחילת שנות התשעים. הוא גם המנצח בהפקה זו של בית האופרה הממלכתי מבוואריה שהוקלטה ב–2010.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ