המלצות קלאסיות: 18.1 עד 24.1

אמיר מנדל
חמישיית תל אביב. קליידוסקופ מוזיקלי
אמיר מנדל

"פועם בלב — מוזיקה קאמרית ישראלית". חמישיית תל אביב לכלי נשיפה / גלריה אסיא, מוזיאון תל אביב, שבת, 20.1, 20:30

היצירה שמסיימת את הקונצרט נקראת "קליידוסקופ", והקונצרט הוא קליידוסקופ מוזיקלי שמדגים מגוון של סגנונות בתוך הרפרטואר הישראלי לחמישיית כלי נשיפה. בתחילתו, ארבעה קטעים לחמישייה מאת יהויכין סטוצ'בסקי, בעלי אופי ריקודי־פולקלוריסטי, עם ניגודים ריתמיים. אחריהם חמישייה מאת יהודה זיסאפל, יצירה עכשווית, שכתובה על בסיס של טונאליות מורחבת. יצירה ישנה של ינעם ליף, "גלגולים", לאבוב, קלרינט ובסון, תזכה לביצוע חדש. יש ביצירה יסודות אליאטוריים — חלקים שנקבעים תוך כדי נגינה, על ידי המבצעים. אחריה, שתי יצירות מאת תלמידים של ינעם ליף: "משי" לחליל ולקלרינט בס ו"ששש" לחליל וחלילית נכתבו על ידי בניה הלפרין־קדרי והן יצירות אוונגרדיות שמתנסות במרקמים ייחודיים ומשתמשות בכלים באופן לא קונוונציונלי. "קילוויריה" מאת עמית גילוץ היא מחווה לליגטי, ובסופה הפתעה. מסע ההרפתקאות מסתיים ביצירתו הקומוניקטיבית והטונאלית של אהרון חרל"פ, "קליידוסקופ". הקונצרט מגוון ומורכב, והרבה תלוי בביצוע. זה הופקד בידי חמישיית תל אביב המצוינת: רואי אמוץ (חליל), יגאל קמינקא (אבוב, וגם חלילית, הפעם), דני ארדמן (קלרינט), נדב כהן (בסון) ואיתמר לשם (קרן).

גרשווין: Rhapsody in blue. ליאונרד ברנשטיין; התזמורת הפילהרמונית ניו יורק. קונצרט מ-1976 / ערוץ קלאסיקה, שישי, 19.1, 12:40

בשונה מ"מצו" הצרפתי, ערוץ שמשדר בעיקר קונצרטים חדשים ורפרטואר מגוון — "קלאסיקה", שהחליף אותו בחברת הלוויין "יס", מסתמן כערוץ שמציע רפרטואר אמצע־הדרך, קצת מוגבל, וביצועים שרובם ישנים. בין אלה צריך לנסות ולדוג הקלטות שיש בהן עניין לציבור, כמו ההקלטה הזו, מ–1976, בגרמניה, של ה-Rhapsody in blue מאת גרשווין, עם הפילהרמונית של ניו יורק, וליאונרד ברנשטיין, עדיין בשנותיו הטובות, כסולן וכמנצח.

ברג: ווצק. האופרה הלאומית, אמסטרדם. מנצח מרק אלברכט / ערוץ מצו HD, שלישי, 23.1, 13:07

שידור של הפקה מהשנה, עם כריסטופר מלטמן בתפקיד ווצק, ובניצוחו של מרק אלברכט, שאחראי לכמה הקלטות מוצלחות ולא שגרתיות. "ווצק" נולדה במוחו של אלבן ברג ב-1914 כשראה את המחזה "ווייצק", מאת ביכנר. עד שהאופרה נכתבה, עברו שמונה שנים ומלחמת עולם, אבל הרעיון מומש, והיצירה שבוצעה לראשונה ב–1925 נקלטה היטב ברפרטואר האופראי. היא אופרה "מודרנית", א־טונאלית, שהפופולריות שלה נשענת במידה רבה על הסיפור הסוחף ועל קוהרנטיות מוזיקלית ויסודות אופראיים "מסורתיים" שמנגישים אותה למאזינים רבים. עם זאת, היא נחשבת, לטעמי בצדק, לאחת היצירות המפוארות שנכתבו בתחום האופרה, וכל הפקה שלה מעוררת סקרנות ושווה האזנה, וצפייה.

פרסל: המלך ארתור. האופרה הממלכתית של ברלין; מנצח רנה יעקובס / ערוץ מצו, שלישי, 23.1, 17:30

"המלך ארתור" היא חצי־אופרה, אחד מהווריאנטים של אמנות הבמה שהיו פעילים כשהיצירה בוצעה לראשונה, ב–1691. מעניין לראות שהיא איננה מבוצעת במסגרת־נישה, או בשוליים, אלא באופרה הממלכתית של ברלין, בית אופרה מוביל מהזרם המרכזי. המנצח הוא רנה יעקובס, שמנצח בהצלחה על אופרות רבות מהבארוק ומהתקופה הקלאסית.

באך: וריאציות גולדברג. ז'אן רונדו, צ'מבלו / http://allofbach.com/en/bwv/bwv-988/

תודה לאורן ארנון מחיפה ששלח לי את הקישור לאתר של חברת באך ההולנדית. ז'אן רונדו הוא אחד מנגני הצ'מבלו הבולטים של "הזרם המרכזי", או "האסכולה הצרפתית־הולנדית", שמצטיינת בנגינה צלולה, מאוזנת, קצת קורקטית, ליצירות באך. זו גירסה מצוינת של נגינה בכיוון זה, וגם אם היא מקורית פחות מזו של מהאן אספהאני, או של מורתו סוזאנה רוז'יצקובה, היא מהנה במצב הרוח המתאים. ההקלטה נעשתה בחלל ובתאורה מאוד יפים, לטעמי, שתורמים לאווירת הקונצרט.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות