אמיר מנדל

שלישיית אלכסנדר מנגנת היידן, בטהובן וברהמס, ויצירה חדשה של עודד זהבי / אולם צוקר, היכל התרבות, תל אביב, שבת, 10.2, 20:00

אולם צוקר, שנחנך השנה במתחם היכל התרבות בתל אביב, הופך במהירות וכפי שקיוו, למרכז של פעילות מוזיקלית קאמרית. האולם עובר עדיין תהליך של התאמה והתארגנות אקוסטית, כולל הסתגלות של הנגנים אליו, אבל זה טבעו של אולם חדש. בשבת ינגנו בו חברי שלישיית אלכסנדר, הכנר נתאי צרי, הצ'לנית אלה טובי והפסנתרנית מיכל טל, תוכנית שכוללת בכורה אחת ושלוש יצירות קאמריות אהודות, ממרכז הרפרטואר. "גל" מאת עודד זהבי היא שלישייה חדשה שמוגדרת כשיר ערש ועל כן אין בה ניגודים חריפים והתנגשויות. על פי המלחין, ניתן למצוא בה עדינות שאינה אלגנטית, והיא קשורה גם לחברי שלישיית אלכסנדר באופן אישי. נתאי צרי ואלה טובי הם זוג, ולאחרונה נולד להם בן. היצירה משקפת, אסוציאטיבית, את סוג הרכות שאני חשים אל תינוקות וילדים רכים.

שלישיית "הצועני" של היידן, XV:25 בקטלוג הובוקן של יצירותיו, מכונה כך בגלל המנגינה הצוענית הסוחפת שבמרכז הפרק השלישי, "רונדו בסגנון הונגרי". בזכות פרק זה, היא אולי השלישייה המוכרת והפופולרית ביותר בין היצירות היפות הרבות שכתב היידן להרכב זה. שלישיית "הרוחות", אופוס 70 מס' 1, מאת בטהובן, פורסמה ב–1809 ונמנית עם השלישיות המפורסמות ביותר שלו לפסנתר, כינור וצ'לו, אולי בזכות הכינוי שדבק בה. מקורו במצלול המוזר שמאפיין את הפרק השני. עוד בתוכנית, השלישייה הראשונה, אופוס 8, שחיבר ברהמס בגיל 20. היא כתובה ברוח הרומנטית הנמרצת והסוערת שמאפיינת את ברהמס הצעיר.

"והריני בארקדיה" — יצירה אופראית על פי יצירות של ראמו. לאה דסאנדר, מצו־סופרן; לה טאלן ליריק; לס אלמן. מנצח כריסטוף רוסה / שידור חי בערוץ מצו HD מהאופרה-קומיק בפריז. שישי, 9.2, 21:00

בשנות ה–80 וה–90 היה גל של מופעים והקלטות שהיו "שחזורים" היסטוריים משוערים של אירועים מוזיקליים שאולי בחצר מלכות, בארמונו של אציל או בקתדרלה. הגל ההוא ייצג את ההתעניינות שרווחה באותה תקופה במחקר היסטורי של דרכי ביצוע וסגנונות מוזיקליים מן העבר, והיה חלק ממאמץ ליצור מנהרת זמן דמיונית אל המוזיקה של הבארוק והרנסנס. נגן הצ'מבלו והמנצח כריסטוף רוסה שייך לדור השני של מוזיקאי האסכולה ה"היסטורית" והפרויקט שישודר במצו HD מייצג גישה יצירתית ומשוחררת יותר אל יצירות העבר — לא ניסיון לחיות רגע רחוק מחדש, אלא ניסיון לקחת יצירות ישנות ולעבוד אתן כחומר מוזיקלי רענן, חי ועכשווי. השימוש בכלים תקופתיים בטכניקות ביצוע שמושפעות מהמחקר המוזיקולוגי־ההיסטורי הוא כבר מובן מאליו. המלחין שיצירותיו הן אבני הבניין של הפרויקט הוא ז'אן־פיליפ ראמו (1683–1764), איש נרגן, כעסן ומתבודד, והמלחין הבולט בצרפת בתקופתו.

מרתה ארחריץ' וחברים בפילהרמוני בפריז / ערוץ מצו, ראשון, 11.2, 21:30

"מרתה ארחריץ' וחברים" הוא כבר מושג, או מוסד, שמייצג הפנינג מוזיקלי מרתק, ומבוסס על יכולתה של הפסנתרנית מרתה ארחריץ' לאסוף לאירוע כזה חברים שווים מדורות שונים. ההתכנסות הזו נערכה באוקטובר 2016 באולם הפילהרמוני בפריז, ובין משתתפיה, לצד ארחריץ', הפסנתרנים סטפן קובצ'ביץ', ליליה זילברשטיין, ניקולס אנגליך וקטיה בוניאטישווילי; הכנר רנו קפוסון והצ'לן אדגר מורו. בתוכנית, "פרלוד אחר הצהריים של פאון" מאת דביוסי, "לה ואלס" של ראוול, השלישייה מס' 2 של שוסטקוביץ'והסונטה של ברטוק לשני פסנתרים וכלי נקישה. יש גם יצירות מושמעות פחות, כמו האטיודים בצורת קאנון של שומאן בעיבוד דביוסי, או פרק מסונטה של שמעון לקס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ