המלצות קלאסיות: 1.3 עד 8.3

אמיר מנדל
דניל טריפונוב
אמיר מנדל

דניל טריפונוב מנגן באך, בטהובן וליסט / ערוץ מצו, ראשון, 4.3, 21:30

שידורי ערוץ "מצו" זמינים לצופי חברת הכבלים הוט. ערוץ "קלאסיקה" משדר למנויי חברת הלוויין "יס", ושם אני מוצא לעתים רחוקות יותר תוכניות שמעוררות סקרנות ומצריכות המלצה. ביום ראשון ישודר ב"מצו" רסיטל שניגן דניל טריפונוב בליון ב–2014. למחרת השידור יחגוג טריפונוב את יום הולדתו ה–27. בגיל 20 הוא זכה בתחרות רובינשטיין בתל אביב וגם בתחרות צ'ייקובסקי במוסקבה והשיק קריירה בינלאומית בולטת שכוללת הופעות רבות וסדרת הקלטות בחברת "דויטשה גרמופון". אלבומו האחרון ספג ביקורות קשות בשל החלטה — בעיניי, טובה — לחרוג קצת מהתלם ולנגן גרסאות מחודשות לקונצ'רטי של שופן לפסנתר, ולגוון קצת את המסורת הקלאסית הנוקשה — תופעה שאולם הקונצרטים, ובעיקר הביקורת הקלאסית, מתקשים להכיל. סביר שטריפונוב נחוש, חזק ויצירתי מספיק כדי לתת ביטוי למקוריות שלו בלי לאבד את מעמדו בשורת המבצעים המצליחים. הרסיטל מ–2014 כולל אטיודים טרנסצנדליים של ליסט וכן עיבוד של ליסט לפנטזיה ופוגה של באך BWV 542, "הגדולה", שנכתבה במקור לעוגב. מקובל לחשוב שהיצירה היתה מבחן כניסה לתפקיד נגן עוגב בהמבורג, שבאך לא זכה בו, אבל היא נשמרה ונמנית עם היצירות המנוגנות ביותר, והנחשבות ביותר, בין היצירות המופלאות של באך לעוגב. ליסט, מלחין ופסנתרן מצליח, השקיע זמן ומחשבה בלימוד מלחיני עבר שאת עבודתם העריך. עיבוד יצירות שלהם לגרסאות פסנתר מודרניות היה חלק מתהליך ההבנה של היצירות האלה וגם דרך לבטא כבוד והערכה למלחינים אלה. את הפנטזיה והפוגה של באך לעוגב, עיבד ליסט לפסנתר ב–1868. העיבוד הוקדש לזיגמונד לברט, מוזיקאי משטוטגרט, ונכלל מאוחר יותר בספר שהוציא אותו לברט על העקרונות התיאורטיים והמעשיים של ליסט לנגינה בפסנתר. לצד כל אלה, הפריט המעניין ביותר ברסיטל של טריפונוב הוא הסונטה האחרונה, אופוס 111, לפסנתר, מאת לודוויג ואן בטהובן. זה ביצוע מסקרן במיוחד בעיקר מפני שטריפונוב עוד לא הקליט סונטות של בטהובן האלבומים. יש רק הקלטת יוטיוב של הסונטה האחרונה שמבוצעת גם בקונצרט זה.

"גונבי הנשיקות", הצגה מוזיקלית לילדים. מוזיקה מאת משה זורמן. טקסטים מאת נאוה סמל. בימוי: עודד קוטלר / צוותא, תל אביב, שבת, 3.3, 11:30

הצגה מוזיקלית שנעה על קו התפר בין מחזמר, או הצגת ילדים, לבין מוזיקה אמנותית. ערבוב הז'אנרים מעניין כי הוא פונה לקהל רחב, ועם זאת מבנה היצירה מתמקד המוזיקה, וזו, נכתבה על ידי פרופ' משה זורמן, מלחין שהכשרתו קלאסית, שמלמד מוזיקה קלאסית ושפעילותו בוחנת בעקביות את הגבול בין מוזיקה אמנותית לבין עולמות מוזיקה אחרים. רוב ההצגה הוא מוזיקה ויש נרטיב ששוזר את הקטעים לסיפור. הזמרים־שחקנים מיי פיינגולד ואורי בנאי משתתפים כדמויות, סימבוליות של הורים, בין הילדים של מקהלת מורן, בהדרכתה של נעמי פארן.

הרברט בלומשטט מנצח על תזמורת הגוונדהאוז, בתוכנית שכולה בטהובן / ערוץ מצו, שלישי, 6.3, 13:30

הרברט בלומשטט נולד ב–1927, והקריירה שלו מושכת תשומת לב בכך שרבים מהקונצרטים וההקלטות המרשימים ביותר שלו, לטעמי, נערכו בעשר־עשרים השנים האחרונות, כלומר בעשור השמיני והתשיעי לחייו. יש אלבום מעניין בניצוחו ובו כל הסימפוניות של בטהובן, עם תזמורת הגוונדהוז מלייפציג, מהשנים האחרונות. זו גם התזמורת עליה מנצח בלומשטט בקונצרט של מצו שהוקלט באולם הגוונדהאוז ב–2017, וכולל את הקונצ'רטו "המשולש" עם שלושה סולנים בולטים – איזבל פאוסט הנהדרת בכינור, ז'אן גייאן קיראס בצ'לו, מרטין הלמשן בפסנתר — ואחר כך את הסימפוניה החמישית. אין חידושים ובכל זאת, אירוע מלהיב.

תגובות