המלצות קלאסיות 15.3–22.3

אמיר מנדל
עינב ירדן
אמיר מנדל

רסיטל של הפסנתרנית עינב ירדן / אודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, תל אביב. מוצ"ש, 17.3, 20:30

הרסיטל של הפסנתרנית עינב ירדן מסקרן בזכות נגינתה וגם בזכות תוכנית מקורית ומעניינת. ירדן היא ילידת ישראל, 1978. מסלול ההכשרה שלה כולל שיעורים אצל הפסנתרן ליאון פליישר בבית הספר למוזיקה פיבודי, באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. היא מקליטה בחברת צ'אלנג' וגם שם הדגימה את יכולתה לחבר יצירות לתוכנית מרתקת ולא שגרתית, באלבום מצוין מ–2013 ששמו "Oscillations", והוא משלב יצירות לפסנתר מאת בטהובן וסטרווינסקי.

הרסיטל ייפתח עם שלושה קטעי פנטזיה אופ' 111 מאת שומאן. היצירות המאוחרות של שומאן נתונות לדיון מעניין. הן נכתבו בצלה של מחלה פסיכיאטרית הולכת ומחמירה. רבים סבורים שגם הכתיבה בתקופה זו נפגעה, ואיבדה הרבה מרעננותה היצירתית. אחרים מרגישים שדווקא היצירות מתקופה זו מציגות איכות חשופה, של פשטות ועומק. קטעי הפנטזיה המאוחרים, אופ' 111, אינם מנוגנים הרבה, ויהיה מעניין לשמוע אותם בפרשנות של ירדן.

סדר הנגינה מעניין אף הוא: שומאן־ברטוק־בטהובן־היידן־ברטוק־שומאן. הבגטלות אופ' 6 וגם הבורלסקות אופ' 8 מאת ברטוק הן יצירות מוקדמות, שהוא התקשה לפרסם כי נתפסו כ"מודרניות" מדי לתקופתו. שתי הקבוצות מכילות מוטיבים ממוזיקה עממית, שנהפכו לסימן היכר של ברטוק לאורך כל שנות יצירתו.

הסונטה אופ' 27 מס' 1, "כעין פנטזיה", של בטהובן, נכתבה ב–1801, וניכרת בה כבר נטייתו של בטהובן לבדוק מבנים מקובלים ולהתעמת איתם. היא מנוגנת ברצף, בלי רווחים בין הפרקים. הזרימה הרציפה מערערת את תחושת האיזון הרגילה של סונטות לפסנתר. הפנטזיה של היידן בדו מז'ור היא יצירה שהטעתה אפילו את היידן במצלול הפשוט שלה. הוא כתב למוציא לאור שהיא נועדה ליודעי דבר וגם לחובבנים, מנעימה לאוזן אבל לא קשה — אלא שהתברר שהיא קשה יותר לנגינה מכפי שהמלחין חשב, חובבנים לא התמודדו אתה, וכיום היא לא ממנוגנת לעיתים קרובות. עם זאת, פשטותה מסתירה אנרגיה מוזיקלית סוחפת ומבעבעת.

בסוף הרסיטל תנוגן יצירה מוקדמת, מוכרת ופופולרית של שומאן לפסנתר — הפנטזיה אופ' 17, בדו מז'ור. זו יצירה שפורסמה ב–1839, כשהמלחין היה בן 29. למעשה חוברה ברובה כבר שלוש שנים מוקדם יותר, ועברה שיפורים לקראת פרסומה. זו אחת היצירות הרומנטיות במובהק, עוצמתיות וסוחפות, שמאפיינות את התקופה הזו בכתיבתו של שומאן. הפנטזיה, ספציפית, היתה תרומה – ההכנסות ממכירת הזכויות היו תרומתו של שומאן להקמת אנדרטה לבטהובן בעיר הולדתו, בון. התרומה לא היתה גדולה, שכן שניים משלושה בתי הוצאה ששומאן פנה אליהם דחו את היצירה. בהשקת האנדרטה, שנערכה ב-1845, שומאן לא השתתף בגלל מחלה.

קונצרט של אנסמבל מיתר, לכבוד השקת דיסק מיצירות עמוס אלקנה / אולם רן ברון בקונברטוריון הישראלי, תל אביב, 20:30 (בכניסה חופשית, על בסיס מקום פנוי)

שני אירועים מסקרנים בערב אחד. קונצרט של אנסמבל מיתר בניצוחה של קונסטנצה גורי, שתבוצע בו גם יצירה שלה, לא מוכרת לי. היצירה ,"noch furcht ich", תנוגן בגרסה לפסנתר סולו וגם בגרסה לחמישייה, בביצוע בכורה. עוד ינוגנו "La Carte Blanche" מאת אולגה ראייבה, גם בביצוע בכורה; "צבעי העפר" לחמישייה, מאת אייל אדלר ו"TRIPP" לחמישייה, מאת עמוס אלקנה. האירוע השני הוא השקת אלבום מיצירותיו של אלקנה, בביצוע אנסמבל מיתר — אירוע מסקרן וחשוב, ללא ספק, שכן ככל שהקלטות כאלה, של מלחינים עכשוויים מזרמים שונים מתרבות, מתרחבת נקודת המבט של המאזין על זירת המוזיקה הישראלית העכשווית. חשובה תרומתו של אנסמבל מיתר, שמעניקה ליצירות אלה ביצועים באיכות גבוהה.

תגובות