פסקול לרצח כתוב היטב: על הקשר שבין יצירות קלאסיות לספרותיות

איזה שיר גרם למוות פתאומי בסיפור של תומאס מאן, מדוע יצירתו של בטהובן התאימה לסיפור הרצח של טולסטוי וכיצד הפליא ס' יזהר לתאר יצירה של מוצרט. ספר חדש של נפתלי וגנר בוחן את הקשר בין יצירות קלאסיות ליצירות ספרותיות

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"סונטת קרויצר" בציור של רנה פרינה. פלירט בין כנר ופסנתרנית
חגי חיטרון

"מוזיקה קטלנית" הוא ספר לאוהבי מוזיקה ולאוהבי ספרות. מחברו הוא נפתלי וגנר, פרופסור למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית. מדובר בספר עיון אך נימתו, לרוב, אינה הוראתית למדנית אלא סיפורית. הנושא: איך יצירות מאת באך, בטהובן, מוצרט, שוברט, ברהמס, ואגנר ועוד, משתקפות ברומנים ובסיפורים. מתומאס מאן וטולסטוי ותומאס ברנהרד ועד ס' יזהר, נתן שחם, יהושע קנז ורבים אחרים. יש בספר גם הסברים מוזיקליים מקצועיים, למעוניינים, אבל הם לא קובעים את הטון.

מדוע המלה "קטלנית" מתאימה ליצירות שאתה עוסק בהן?

וגנר: "המלה 'קטלנית' שייכת לכותרת של מאמר שכתבתי לפני 11 שנה על הסיפור 'לואיזכן' של תומאס מאן, שמציג מוזיקה כתופעה מסוכנת מאוד. בסיפור הזה מאן הפליג והגזים — ספק ברצינות ואולי במין סרקזם אנטי־רומנטי — בתיאור השפעה נפשית עצומה של מהלך מוזיקלי: בעל נבגד אינו מבין שהוא נבגד למרות שאשתו והמאהב מתקלסים בו ומשפילים אותו. לבסוף, פתאום, הבנת המצב הולמת בבעל, גורמת לו שבץ קטלני. זה קורה כאשר הוא שומע מודולציה חריפה, מעבר אל סולם מוזיקלי שונה, רחוק, בעיצומה של 'יצירה' (שהיא בעצם סתם שיר רחוב). ההמצאה העלילתית פסיכולוגיסטית הזאת של תומאס מאן מעניינת, בלשון המעטה, למרות שמגוחך לחשוב שאפשר להרוג ככה בן אדם".

המאמר על "לואיזכן" מופיע גם בספר החדש. וגנר: "בעיקר בעקבות 'לואיזכן' יצאתי לדרך ארוכה שעוד לא נגמרה, התעמקויות בספרות בדיונית שעוסקת גם — או בעיקר — ביצירות מעולם המוזיקה הקלאסית. יש מאות ספרים וסיפורים כאלה ומצאתי שאפיון מוזיקה כ'קטלנית' מתאים לרבים מהם".

סונטת קרויצר בתיאטרון גשר, בביצוע משה איבגי. "מנגינה שתופסת אותך כאילו חיכית לה"

מלבד הספר הנוכחי, כ–500 עמודים על 45 יצירות, יש עם וגנר בכתובים ספר ענק נוסף שבו הוא מטפל ביותר מ–300 יצירות ספרותיות־מוזיקליות אחרות. "בספר השני בחרתי מבנה שונה, כתבתי פחות — על יותר. אני שוקל להוציא אותו לאור כספר אינטרנטי". הדוגמאות שלהלן לקוחות מהספר הראשון, המודפס, מדגם זעיר מתוך מבול של תובנות, הארות ופיתויים לקריאה ולהאזנה.

בדקת איזו יצירת ספרות כמו מצליחה ללכוד את סגולתה המיוחדת של יצירת מופת מוזיקלית מסוימת? להסביר במלים משהו שבעצם אי אפשר להסביר?

"הגישה הזאת הינחתה אותי בהתחלה. בהמשך כתבתי בעיקר על מקרים שבהם יצירות מוזיקליות, אזכורן ותיאורן, מניעות נרטיב ספרותי, משפיעות על התוכן ועל התפתחות העלילה של סיפור. פעמים אחדות הלכתי במסלול שכיח יותר, הצבעתי על יצירות ספרות שבנויות בעצמן כמו יצירה מוזיקלית".

מבחינת הצלחה לתאר מוזיקה, מי הסופר שהצליח בכך, לטעמך?

לודוויג ואן בטהובן. שיחרר חומר נפץ למרחב הציבורי

"למשל ס' יזהר, בסיפור 'פסנתר בודד בלילה', על הפרק האטי מתוך הקונצ'רטו לפסנתר ק' 466, ברה־מינור, של מוצרט. יזהר כותב שם בין השאר כי זו 'מנגינה שתופסת אותך כאילו חיכית לה, כאילו ידעת שיש כזאת והנה באה'. התיאור 'מוזיקה מוכרחית' (מחויבת מציאות) הולם להפליא חלקים נרחבים ביצירת של מוצרט, מוזיקה שכביכול הוא לא ממציא אלא דולה אותה ממקורות קוסמיים נסתרים, ואולי חושף אותה כמפסל שמגלה כביכול את הפסל החבוי בגוש השיש".

פסנתר וכינור וחשד

גם "סונטת קרויצר" של טולסטוי היא סיפור על בעל נבגד (או חושד כי נבגד). האיש מתוודה כי רצח את אשתו בהתקף קנאה ומסביר כי את המצב הנפשי שאיפשר את המעשה גרמה לו המוזיקה של בטהובן. האשה, אשר אולי אכן בגדה, היתה פסנתרנית, היא וידידה הכנר ניגנו יחדיו את הסונטה הזאת של בטהובן. וגנר מסביר מדוע היצירה התאימה לטולסטוי, כאשר חיבר את הסיפור.

הדיון של נפתלי וגנר בשאלה "למה סונטת קרויצר?", בספר, נפתח בציטוט דברי הבעל הרוצח כפי שכתב אותם טולסטוי: "אתה מכיר את הפרסטו הראשון שם? הו, הסונטה הזאת היא דבר נורא, ובכלל — מוזיקה היא דבר נורא". בפירושו של וגנר: "הדובר המתוודה שותף לתפיסה הרומנטית בדבר כוחה של המוזיקה, אך רואה את הכוח הזה כתכונה שלילית". אולי, העיר וגנר, זו בעצם דעתו של הסופר טולסטוי עצמו, אשר בחר להביע אותה באמצעות דמות הרוצח המתוודה פוזדנישב.

איזה תכונות של ה"פרסטו" חוללה את המצב הנפשי המיוחד אצל פוזדנישב, שהוביל לרצח? פירוטן אינו יכול להימנע מציון עובדות מוזיקליות מקצועיות. וגנר דן קצת במבנה הפרק מבחינת החלקים בסולם מינורי לעומת מז'ורי, וברוח מדעית פחות מציין שהמרקם של הפרסטו הוא "תזזיתי". פרט חשוב מאוד: המוזיקה דווקא אינה נשמעת כפלירט בין כינור ופסנתר, שיכול להסגיר פלירט בין כנר ופסנתרנית. אין זו רומנסה ענוגה. באוזניו של וגנר, ולא רק בהן, המסר הרגשי הכללי של הפרסטו (שאותו "מאשים" פוזדנישב ביצירת הלך רוח קטלני) הוא "אסרטיביות רגזנית, תוקפנית וזועמת".

צילום: הוצאת מאגנס

תיאור המנגינה, בלשון אנליטית: "עקומה מלודית זוויתית זיגזגית שתואמת עקומת דיבור מרוגש המבטא כעס". וגנר מזכיר בקשר לכך מחקר שערכה בשעתה מורתו המנוחה, פרופ' דליה כהן, עם פרופ' רות כ"ץ, השתיים בדקו מהם קווי המתאר של דיבור מרוגש.

בהמשך כותב וגנר כי שוררת תמימות דעים בתפיסה כי "אין דקת הבעה כמוזיקה, כאשר ברגשות עסקינן, אבל יחד עם זאת הדנוטציה של מוזיקה היא עמומה". לאמור: לא ברור על מה יצירה מוזיקלית מופשטת מדברת בעצם, ולכן "אפשר להטותה לכאן או לכאן בטווח המוגבל שהיא פותחת לפרשנות מסריה". במקרה של המאזין פוזדנישב, בסיפור, הפרסטו עורר אצלו בתחילה, בזמן ההאזנה, תחושה של אופוריה, רוממות רוח. בהמשך התחלפה האופוריה בדחף נואש למעשים קטלניים.

ומי שיחרר את חומר הנפץ הזה למרחב הציבורי? בטהובן. לפי תפיסתו של טולסטוי, בניסוחו של וגנר, "הפקרת השפעתו של הפרסטו לנסיבות מקריות (הפעם הנסיבות הן חשדותיו של פוזדנישב באשתו ובכנר) גובלת ברשלנות פושעת, כמו השארת ארון תרופות פתוח בחדר ילדים".

מה הוביל את טולסטוי לסברה מרחיקת לכת כזאת? וגנר כותב כי יש להבין זאת על רקע היסטורי. טולסטוי כתב בתקופה שבה הנטייה לייחס למוזיקה השפעות נשגבות ו/או הרסניות היתה בעיצומה. הפרק מסתיים באזכור יצירה מתחום אמנות אחר, הציור "סונטת קרויצר" מאת רנה פרינה, מ–1901. הציור, שנראה בו כנר נושק בתאווה לפסנתרנית, מרמז ספק ליצירה של בטהובן (אולי מתוך הסכמה עם טולסטוי בדבר הפוטנציאל שבה) וספק לנובלה של טולסטוי. במקרה זה הציור אינו אלא קונקרטיזציה של חשדותיו — הבלתי מאומתים — של פוזדנישב. ציור זה של פרינה, מציין עוד וגנר, מוזכר בפירוש ב"לוליטה" של נבוקוב.

ולבסוף: השאלה "למה דווקא סונטת קרויצר" הרי אינה יכולה, מטבעה של אמנות המוזיקה, להיענות בהסבר ממצה משכנע. כבר במבוא לספר מודה בכך נפתלי וגנר במפורש: "כמי שעוסק בניתוח מוזיקה ובהסברתה", הוא כותב, פוקדים גם אותו לעתים ספקות קשים. "האם באמת כלי הניתוח שברשותי מאפשרים לי לפצח את חידת גדולתה של יצירה? לומר עליה דברים שלא היו יכולים להיאמר על יצירה בינונית?"

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ