קלאסי |

הכוכב בן ה-19 שקו קנה־מייסון מנסה לחבב מוזיקה קלאסית על בני דורו. יצא לו מיופייף

האלבום של קנה-מייסון זורם יפה ולא מעצבן, אבל הרצון להתיידד יוצר מתקתקות-יתר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שקו קנה־מייסון

הצ'לן שקו קנה־מייסון, יליד 1999, רוצה לקרב מוזיקה קלאסית לבני דורו. אלבום הבכורה שלו מייצג ניסיון להרחיב את גבולות הבועה הקלאסית. זו מגמה בקריירה הקצרה שלו: חשוב לו שקהל צעיר יבוא לקונצרטים שלו, בעיקר בעיר הולדתו, נוטינגהם שבאנגליה.

בעבר השתתף עם אחיו ואחיותיו, כולם מוזיקאים, בתוכנית Britain's Got Talent, והמשפחה הגיעה לשלב חצי הגמר. ב-2016 זכה שקו קנה־מייסון במקום הראשון בתחרות האמן הצעיר של ה-BBC. ההשתתפות ב- Britain's Got Talent הרגילה אותו למצלמות וקהל רב, ובתחרות הקלאסית, עם הרבה פחות קהל ומצלמות, הוא נשאר רגוע. הזכייה לוותה בחשיפה תקשורתית ניכרת. שקו הוא הזוכה השחור הראשון בתחרות זו. הוא היה בן 17 בעת הזכייה; בן לאב שהוריו מאנטיגואה ולאם מרקע מעורב (חצי סיירה ליאון, חצי וויילס), שניהם אינם מוזיקאים, אבל שבעת הילדים מנגנים ברמה מקצועית.

האלבום "Inspiration" מנסה אף הוא להרחיב את גבולות הגזרה הקלאסית וללכוד קהל נוסף, לצד המאזינים המסורתיים. הוא משווק בעיקר את קסמו האישי והתקשורתי של הסולן. על עטיפת האלבום מופיעים פורטרט שלו, צעיר, פוטוגני וחייכן, הדגשה של השם הפרטי, כמו אצל כוכבי פופ, ושם האלבום. המלחינים והיצירות נזכרים רק בעמוד התוכן הפנימי. זה שיווק שמתייחס להרגלים של הקהל הלא־קלאסי.

במרכז האלבום – היצירה שזיכתה את שקו בפרס האמן הצעיר: הקונצ'רטו הראשון של שוסטקוביץ' לצ'לו, עם התזמורת העירונית של בירמינגהם בניצוחה של מירגה גרציניט־טילה, שגם לה תדמית צעירה ועדכנית. לצד הקונצ'רטו מוקלטים עיבודים ליצירות שבקטלוּג מסורתי מגיעות ממגירות שונות: קלאסיות־אך־לא־מאתגרות־מדי, כמו "הברבור" מ"קרנבל החיות" של סן סנס או הנוקטורן היפה של שוסטקוביץ' מהפסקול לסרט "Ovod"; חצי־קלאסיות, כמו "שיר הציפורים" הקטלוני שהצ'לן הקטלוני פבלו קזלס העניק לו את פרסומו הרב; או יצירות מחוץ לעולם הקלאסי – "הללויה" של ליאונרד כהן, "No Woman, No Cry" של בוב מארלי – בעיבוד מופנם של קנה־מייסון עצמו – וגם נעימת "ערב של שושנים" הנהדרת מאת יוסף הדר.

הקוקטייל הזה, שמתחיל עם "ערב של שושנים" ומסתיים ב"הללויה", עובד היטב ויוצר זרימה יפה. אלא ששקו להוט מדי להתיידד, ולשם כך ממתיק את הביצועים עצמם. הוא מפיק מן הצ'לו היוקרתי שהוענק לו גוון יפה ואחיד, בלי קצוות חדים או מחוספסים. זה נשמע לי רומנטי ומיופייף מדי לא רק בקונצ'רטו של שוסטקוביץ', אלא גם ביצירות הקלילות יותר. ההקלטה, שהיא נעימה אך מקרבת מדי את הצ'לו, מעצימה את האפקט המתקתק. הוא לא קיצוני במידה שהופכת את האלבום למעצבן, אלא יותר לסוג של האזנה אגבית ונעימה. כדי להלהיב מאזינים חדשים וותיקים, נדרשת נגינה מעמיקה ועוצמתית יותר. 

Sheku Kanneh Mason – "Inspiration". Decca

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ