בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וודי אלן לא הקשיב לשוברט כמו שצריך

איך הבמאי אלן רוב גרייה, בניגוד לוודי אלן, עשה שימוש גאוני ברביעייה בסול־מג'ור

תגובות
וודי אלן ומרטין לנדאו בסרט "פשעים ועבירות קלות"
Orion Pictures

שוברט בעיניים מגדריות של המאה ה–19. שוברט בסרט של וודי אלן ובסרט סוריאליסטי של אלן רוב־גרייה. שוברט וציורי הזיה של קרל גוסטב קארוס, אמן ופסיכולוג בן זמנו. כל אלה, ועוד, באירוע סיום העונה של רביעיית כלי הקשת "כרמל".

שוברט מיוצג באירוע ברביעייה האחרונה שחיבר, יצירה שסולמה סול־מג'ור ואין לה כותרת או כינוי פואטי מקובל, בניגוד ל"רביעיית רוזמונדה" ולרביעיית "המוות והעלמה". שתי הרביעיות הנ"ל מבוצעות תדיר, הרביעייה בסול־מג'ור כמעט לא מבוצעת. אין לכך הצדקה מוזיקלית, ההסבר פרקטי פשוט: זו יצירה מרתונית.

שוברט - דלג

חשוב יותר: אין דומה לרביעייה זו במכלול היצירות של שוברט, בהיותה ממצה בצורה נוקבת, לפעמים מזעזעת, את הפסימיזם העמוק של מחברה, את יגונו הכרוני, הטובל ביופי.

מלבד השיחה על היצירה, עם הדגמות בנגינה ובהקרנת ציורים, תוכנית אשר לפחות על הנייר נראית כגשם  תובנות, ומלבד ביצועה המלא של הרביעייה (כ–50 דקות) ינגנו חברי "כרמל" יצירה בת זמננו ששמה "מחווה לשוברט", מאת הקומפוזיטור הישראלי אורי ברנר.

שימוש שטחי

בסרטו של וודי אלן "פשעים ועבירות קלות", משנת 1989, בסצינת רצח, הפסקול הוא פתיחת הרביעייה בסול־מג'ור של שוברט. זה רצח מוזמן, מתבצע באמצעות שליח. לאחר דקות יוצא המזמין עצמו אל מקום הפשע ואז — אותו קטע מהרביעייה נשמע שוב.

החזרה על אותו קטע בדיוק היא החמצה זועקת של הזדמנות, אומר המוזיקולוג יואל גרינברג, הוויולן של רביעיית "כרמל". לדבריו, נראה שוודי אלן, או מי שעיצב בשבילו את הפסקול, לא הקשיב לפרק של שוברט כמו שצריך. אילו היה מקשיב לא היה בוחר להשמיע שוב את אותו קטע בדיוק, שהרי מדובר בשתי סיטואציות שונות (ראשונה, הרצח עצמו; שנייה, התבוננות במעשה, לאחר ביצועו) אלא משלב בפסקול — מתוך המשך הפרק — אזכור מאוחר של הפתיחה, אזכור שמאיר את אותה סיטואציה באור אחר.

מציאות כהזיה. "המוזיקה" מאת קרל גוסטב קארוס
גלריית המאסטרים המודרניים, דרזדן

אחדות מהערותיו של גרינברג על היצירה בכללותה: "בולטים בה מקצבים מנוקדים תקיפים, אקורדים שמתנפחים ודועכים, שימוש רב ב'טרמולו' ('רעד', חזרה מהירה על צליל)  יחד עם צרחות עיקשות בכינור ובוויולה, מעין קרקורי עורב שמזכירים ששוברט היה בן זמנו של אדגר אלן פו. שוברט יוצר כאן עולם של אימה שמטרימה לא רק את המוזיקה של ברליוז, וגנר, ברוקנר וליסט, אלא גם את הפסיכולוגיה של פרויד, את הספרות של פרוסט, וגם ציורים סוריאליסטיים, בעיקר של רנה מגריט".

שימוש גאוני

הטרמה בלבד? מתברר ששוברט, כך גרינברג, לא היה נטול שותפים רוחניים גם בתקופתו. במובהק, הרופא, הזואולוג, הצייר ותיאורטיקן האמנות קרל גוסטב קארוס. לפי יונג, קארוס היה הראשון שזיהה את חשיבות הלא־מודע בפסיכולוגיה האנושית. התפישה הזאת התבטאה גם בציוריו של קארוס, אחדים מהם כמו מבשרים את הסוריאליזם של מגריט.  הציור שכותרתו "המוזיקה" — כותרת המזכירה כותרת שיר מפורסם של שוברט — צויר באותה שנה שבה הלחין שוברט את הרביעייה בסול־מג'ור. מדובר בציור כמעט סוריאליסטי. נבל  בחזית, כנסייה ברקע, ראש הנבל מסתיר אולי שעון, או חלון בקתדרלה. דמות המלאך, כמו שעת הלילה, מרמזות על חוויה פנימית, חלומית.

שוברט - דלג

הקישור המוזר, שוברט ורנה מגריט, כמו מתממש בסרט "השבויה היפה", שביים הסופר הצרפתי אלן רוב־גרייה, מ–1983, סרט ששמו לקוח מתוך סדרת ציורים של מגריט  בשם זה, שהוא יצירה סוריאליסטית בסגנון "הגל החדש", ועוסק, כמו ציורים של מגריט שמצוטטים בו במקומות שונים, במציאות  מול חלום, דמיון וזיכרון. הפסקול כולל קטעים מתוך הרביעייה בסול־מג'ור של שוברט.

בניגוד לשימוש שעשה וודי אלן בשוברט, טוען יואל גרינברג (וידגים בפירוט באירוע), רוב־גרייה היה קשוב להיזכרויות המוזיקליות הכרוניות של המלחין, המנמרות את הרביעייה כולה, וניצל זאת באופן ממש גאוני — מקביל באופן מהותי לתפניות מסוימות בסרט. "רוב־גרייה מנסה, בסרט כמו בספריו, לקרוא תיגר על תפישת הזמן המסורתית בספרות. אצלו, ההתקדמות הלינארית של הזמן (שרשרת סיבות ותוצאות) מתחלפת לתפישה פסיכולוגיסטית, המבוססת על זיכרונות, חלומות וחוויות לא־מודעות. זו תפישה מקבילה לגמרי לזו של שוברט — כנגד תפישת הזמן אצל בטהובן".

נזכר ונזכר

רוברט שומאן, הקומפוזיטור הרומנטי המובהק, התפעל מהמוזיקה של שוברט ופעל להצבתה במעמד הראוי לה. על שוברט, שאפשר לאפיינו כ"חלוץ הרומנטיקה", הוא כתב גם דברים מקוממים על שוברט, מזווית התקינות הפוליטית מגדרית של ימינו. הנה קצתם:

"בהשוואה לבטהובן, שוברט הוא דמות נשית, זורמת, רכה, ילד תמים שמתרוצץ בין ענקים. בהשוואה לבטהובן, שוברט הוא אינטימי, מתנהל כמו אשה מול בעלה". המוזיקה של בטהובן, בעיני שומאן, היא ציוויים פסקניים. זו של שוברט — תחנונים ושכנועים.

יואל גרינברג: "שומאן מזהה בבטהובן ובשוברט ניגודים משלימים. מתמקד בגבריות של בטהובן, הגיבור, ולכן שוברט הלירי מצטייר אצלו כאשה, 'אשתו של בטהובן'. לא מפני שהוא מצליח פחות מבטהובן בחדירה לנפשם של המאזינים, אלא מפני שהוא משתמש באמצעים מוזיקליים אחרים.

מהם אמצעים אלה? מנגינות יפהפיות שאביהן מולידן — שוברט — מצליח בעיקר לחזור עליהן שוב ושוב? גרינברג: "במונחי השוואה לבטהובן, מאפיין מרכזי ביצירה זו של שוברט הוא  כאמור מבט אחורנית. בטהובן כותב יצירות שמקרינות התקדמות הכרחית אל שיא, שוברט עוסק בהיזכרות, בחלום, בהתמכרות לנוסטלגיה. בטהובן 'מפתח' נושאים, מפרק אותם ולבסוף חוזר עליהם ואליהם. שוברט אינו עושה כך, הוא רק נזכר ונזכר, וכל היזכרות צובעת את הנושאים בצבעים חדשים".

מהם קשיי הביצוע של הרביעייה הזאת?

"קודם כל האורך. מצד אחד זו יצירה שדורשת מהנגנים סבולת בלתי רגילה, קצת כמו הרביעיות המאוחרות של בטהובן. שנית, שוברט תמיד קשה, לעתים קרובות לא נוח לנגינה, דורש רמת דיוק כירורגית בסוגי הצליל שרוצים להפיק. הפרק הרביעי, טרנטלה שוצפת, דורש זמני תגובה מהירים מאוד, ריכוז שלא יכול לנוח אפילו לשנייה. מצד שני, ביצוע היצירה הזאת הוא חוויה שאין כמותה, מין שיא בחייה של כל רביעיית כלי קשת, כמו האוורסט למטפסי הרים".

אתם מצייתים לכל הוראות הביצוע ששוברט סימן?

"בוודאי. מקפידים למלא אותן. אצל שוברט זה לא תמיד קל, כי כתב היד שלו היה מרושל, יש מחלוקות לגבי כוונותיו בעיקר בסימני ארטיקולציה ודינמיקה.

אבל לאור העובדה שהשימוש שלו בדינמיקות כל כך עשיר, (ביצירה הזאת, משלושה 'פיאני', עד שלושה 'פורטה', ובשני מקומות הוא אפילו כתב שלושה פיאני ואחר כך דימינואנדו, החלשה...), ושסימני הארטיקולציה כל כך מוקפדים, ודאי שהיה לו חשוב שהיצירה תנוגן כמו שהוא שומע אותה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו