שיבוץ נועז ונכונות להתמזג עם המוזיקה

לאחר 20 שנה, הסימפוניה החמישית של ברוקנר חזרה להצטלצל על במות ישראליות. הקהל התנסה בחוויה מיוחדת, קלה לאוזניים אך מחייבת קשב מתמסר

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מרגלית גפני בקונצ'רטו לחליל מאת עודד זהבי. כדאי לשמוע שוב
חגי חיטרון

אפילו בימינו, סגנונו המוזיקלי של אנטון ברוקנר עדיין נתפס כמשהו מיוחד, אולי אף קשה. ברוקנר, שיצר במחצית השנייה של המאה ה–19 — גם במקביל לברהמס אבל בגישה שונה מאוד ממנו - כתב בסגנון נגיש מאוד (לאוזניים בנות ימינו) מבחינת הלשון המוזיקלית הבסיסית.

אז מהי הבעיה? הנה שתי השערות: הראשונה, המונומנטליות של היצירות, שמחייבת קשב מתמסר, ויתור מוחלט על ממד הזמן, נכונות להתמזג עם מוזיקה שכביכול לא חושבת כלל להיגמר, אלא כל הזמן רק רוצה לבשר משהו שעוד יבוא. מתי יבוא? אחר כך, מתישהו בהמשך, לא במהרה. השנייה, יש מאזינים, לרבות מומחי מוזיקה מובהקים, שהמבנה של היצירות הברוקנריות לא מושך אותם, ו/או שהמסר הנאיבי־אמוני שאפשר לייחס ליצירות מרחיק אותם.

הסימפוניה החמישית של ברוקנר, שמבוצעת בימים אלה בקונצרטים של התזמורת הסימפונית ראשון לציון תחת ידו של דן אטינגר — מגיעה לתזמורת ולמנצח תודה נלהבת על כך — לא בוצעה בארץ זה 20 שנה. מבחינת תזמורת ראשל"צ, שיבוץ היצירה (הנמשכת יותר משעה ועשר דקות) היה נועז. אגב, המהלך ננקט ביוזמת אריאל כהן, מנהלה הקודם של התזמורת, שפרש בעונה זו.

ככל הזכור, שום תוכנית שהגישה התזמורת הסימפונית ראשל"צ, מעולם, אינה יכולה להיחשב מאתגרת יותר. ואמנם, בקונצרט בתל אביב (אולם האופרה) התפוסה היתה מאכזבת, אגף היציעים נשאר ריק.

בכל זאת, הנה משהו על ההסתייגות של מביני דבר מברוקנר ומהיצירה: בפעם הקודמת, ב–1998, לאחר הביצוע בפילהרמונית, כתב המוזיקולוג והמבקר עדו אברבאיה ב"הארץ" כי ברוקנר היה גאון, אך יצירותיו מתאפיינות ב"כובד ונטייה למונוטוניות, ממדי ענק, שאולי לא תמיד מצדיקים את עצמם, חוסר בולט בהמצאה קצבית".

אודה כי באוזניי, הפעם, החסרונות הנ"ל לא גרעו מהחוויה. קיבלתי את קצתם כחלק מהייחוד של הקומפוזיטור הזה, שאישיותו (בעיקר הלא־מוזיקלית גם המוזיקלית) מתוארת לעתים כתמימה ודתית. ברוח עצתו של המוזיקולוג שי בורשטיין, במאמר לרגל הביצוע ב–1998, פשוט "הלכתי עם ברוקנר" — והתרשמתי מאוד. בפרק האחרון אפילו נסחפתי.

בחלקו הראשון של האירוע בוצע הקונצ'רטו החדש לחליל מאת עודד זהבי. באוזניי, אתגר קשה יותר, מפני שזו מוזיקה בת ימינו (בהגדרה כוללנית) וחרף הפסטורליות — עם נופך ישראלי מתון — של צלילי החליל, בנגינתה המזדהה של מרגלית גפני, מדובר ביצירה ששפתה מתוחכמת יותר, מודרנית, בעצם "זרה" לאוזניים שמרניות. עם זאת, במדרג המודרניות הקונצ'רטו הזה של זהבי הוא קומוניקטיבי, מסקרן בשמיעה ראשונה, בונה תחושה שכדאי לשמוע אותו שוב. אינשאללה. 

סיום העונה ה–29 של התזמורת הסימפונית ראשון לציון. מנצח: דן אטינגר. סולנית: החלילנית מרגלית גפני. המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, 24.6

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ