המלצות קלאסיות — 18-12 ביולי: סלין פריש מנגנת באך

אמיר מנדל
עותק של שחזור פני באך לפי גולגולתו, מתוך תערוכה המוצגת בגרמניה, שהוצגה השנה בירושלים
אמיר מנדל

סלין פריש מנגנת באך ב"סיטה דה לה מוזיק" / ערוץ מצו, שישי, 13.7, 22:38

סלין פריש מנהלת קריירה כסולנית, ומאיישת גם את עמדת הצ'מבלנית והמנהלת האמנותית באנסמבל "קפה צימרמן". יוהן סבסטיאן באך נמצא במוקד עבודתה. הרסיטל הזה הוקלט במרץ 2014 ב"סיטה דה לה מוזיק" ברובע ה–19 בפריז.

התוכנית כוללת את הקונצ'רטו האיטלקי, BWV 971; ארבעה דואטים, BWV 802-805; ואת הפתיחה בסגנון צרפתי, BWV 831. כל היצירות לקוחות מתוך ה"קלביראובונג", האוסף הגדול של יצירות לפסנתר, או, כפי שהכותרת מסמנת, "תרגילים לפסנתר". באך תיאר כמה וכמה מיצירות הענק שלו למקלדת כתרגילים שנועדו לשכלל את הבנת ההרמוניה, הקונטראפונקט והטכניקה של בניו ושל תלמידים אחרים.

יש ויכוחים רבים על "אותנטיות" הביצוע של יצירות מתקופת הבארוק, ואם ראוי לבצע אותן רק בצ'מבלו, הכלי שלו נכתבו, או שגם נגינה בפסנתר היא לגיטימית. המציאות מנצחת את הוויכוח האקדמי, ובפועל, היצירות מבוצעות הרבה בצ'מבלו, ועוד יותר מכך בפסנתר. השאלה העיקרית, בשני המקרים, היא היכולת של הביצוע הספציפי לגעת ולרגש. פריש מפיקה מהצ'מבלו, שיש לו מגבלות של צבע ודינמיקה, ביצועים תוססים ומלהיבים בזכות יכולתה לחלץ ממנו גוונים חמים ונוצצים, ובעיקר בזכות פיסוק סוחף ואינטנסיבי.

באך: פתיחה בסגנון צרפתי. גלן גולד. סוויאטוסלב ריכטר. סוזאנה רוזיצ'קובה. כריסטוף רוסה / יוטיוב

הפתיחה בסגנון צרפתי נכתבה ב–1735 ושייכת לחלק השני של ה"קלביראובונג". למעשה היא שרשרת של מחולות, כלומר סוויטה, או פרטיטה, למקלדת, והיא דומה לסוויטות הצרפתיות בארגון המחולות שבה. את המחולות מקדימה פתיחה ארוכה שמעניקה ליצירה כולה את שמה.

אין טעם לדרג את היצירות של באך למקלדת, אבל לפתיחה בסגנון צרפתי, מס' 831 ברשימת יצירות באך, יש מורכבות מיוחדת ויופי מיוחד. מוזיקאים נאבקים איתה, וגם למאזין כדאי לפעמים להקשיב פעמים אחדות כדי להרגיש רבדים נוספים של יופי שהולכים ונפתחים.

ביוטיוב ניתן למצוא זה לצד זה ביצועים שונים מאוד שמאירים זוויות שונות, ויוצרים חוויות שונות בהאזנה לאותה פתיחה מפוארת עצמה. ניתן למצוא שתי הקלטות ישנות בפסנתר. האחת, של סוויאטוסלב ריכטר, רחבה, רומנטית, מבליטה מלודיות, מהלכים רגשים ויחסים הרמוניים, ומציגה את באך במידה רבה כמלחין רומנטי. הקלטה אחרת, של גלן גולד, מבליטה את היחסים הרב־קוליים ואת המצלול המשוכלל שהוא יוצר בכל רגע ובכל מעבר. באך שלו הוא מלחין הרבה יותר מופשט, ועדיין, יוצר חוויה חושית עזה.

בסמוך יש ביצועים מנוגדים גם בצ'מבלו. כריסטוף רוסה מנגן באך מאוזן וצלול עם גוונים בהירים, וסוזאנה רוז'יצ'קובה מפיקה מהצ'מבלו גוונים עשירים ומציעה פיסוק חופשי, כך שהיא נעה בין באך הפוליפוני־המופשט לבאך הרומנטי־אקספרסיבי. מי שייסחף בהשוואה וימשיך לשוטט ביוטיוב, ימצא גם ביצועים נוספים.

מאהלר: סימפוניה מס' 5. תזמורת פסטיבל לוצרן; מנצח קלאודיו אבאדו / ערוץ קלאסיקה, ראשון, 15.7, 22:00

מקובל לומר שבמוזיקה יש יצירות שהן יצירות מופת "אובייקטיביות", על פי קריטריונים אסתטיים מוחלטים; אלא שכל הקריטריונים האלה הם עניין של הסכמה. לא מזמן קראנו ביקורת אינטליגנטית משנות ה–60 של המאה העשרים, שמסבירה את חולשותיהן של הסימפוניות של מאהלר, בקריטריונים אסתטיים מנומקים היטב. נרמזה שם ההנחה שפלישתן לעולם הסימפוני היא קפריזה של ליאונרד ברנשטיין, שתחלוף. הקפריזה הפכה להערכה כללית שמדובר בסימפוניות חשובות, והקריטריונים התגלו שוב כעניין של טעם ורוח הזמן.

קלאודיו אבאדו ניצח ב–2004 על ביצוע יפה במיוחד של הסימפוניה החמישית, עם תזמורת פסטיבל לוצרן, שהקים וניהל. הביצוע הוקלט במהלך הפסטיבל בלוצרן וישודר בערוץ קלאסיקה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות