קונצרט הקאמרית הקיבוצית נתניה: ערב לא סטריאוטיפי ומקרב לבבות

יצירה בוסרית של שוברט, חלילנית ישראלית משוודיה ששברה סטראוטיפים, תיאטרליות מוחצנת וסגולות שעוד נגלה בהאזנה שנייה. קונצרט הקאמרית הקיבוצית נתניה היה גדוש, וזו לא מילה רעה

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בצלי עם הקאמרית הקיבוצית נתניה
חגי חיטרון

בפתח הקונצרט של התזמורת הקאמרית הקיבוצית נתניה, אותו שהוביל המנהל המוזיקלי של התזמורת כריסטיאן לינדברג (שוודי, וירטואוז טרומבון, מלחין, מנצח), התוודעתי ליצירה שלא הכרתי. מאחר שלא דיפדפתי בתוכנייה גם לא ידעתי מהי. זה נשמע קליל ותפל, רוסיני מליגה ב' או חיקוי דל לרוסיני. דפדוף העלה שמדובר ביצירה של שוברט, לא פחות ולא יותר. שמה המלא: "פתיחה מס' 2 בדו־מג'ור בסגנון איטלקי, ד' 591". הפתעה.

בהמשך דיבר לינדברג, שהופיע גם כמנחה וציין את אהבתו הגדולה לשוברט. בשמץ הגזמה אפשר לומר — וזו דעה אישית — כי אהבה לשוברט אמורה לגזור הימנעות מביצוע יצירת הבוסר הנ"ל, שפוגעת לכאורה בזכרו של המלחין, שחיבר אותה בגיל 19. האם הגיל הצעיר הוא הסבר לבוסריוּת? לאו דווקא. הרי בגיל 10 שוברט חיבר גם את הסימפוניה מס' 4 הנהדרת, שכיכבה בחלק השני של הערב.

החלילנית שרון שצלי. שונה, אחרת

בהמשך האירוע כבשה את הבמה ואת הקהל החלילנית הישראלית שרון בצלי, שבסיסה מזה שנים בשוודיה. הצליל שהפיקה האמנית, עטור ההצלחות והפרסים, ערב לי מאוד בכל אשר ניגנה. ניסיון לאפיינו: חם, עמוק, שונה איכשהו מהסטראוטיפ של צליל החליל. "סוויטה מרוקאית" לחליל ומיתרים מאת אברהם אמזלג (יליד 1941, קזבלנקה) היא מוזיקה נעימה, מתרפקת על השומע, שובה אוזן. בשבילי, אף כי שלוש המנגינות שהיא מטפלת בהן הן מרוקאיות, זו מוזיקה מערבית. איפיון אפשרי: הנה יצירה שמקרבת לבבות (בקלות, אולי אין בכך הפתעה) שגדלו על מוזיקה מערבית, אל מֶלוֹס מזרחי (יהודי).

עוד בקונצרט: "נעם", יצירה חדשה שחיברה אלה מילך־שריף באחרונה, לאחר שהתאלמנה מבן־זוגה המלחין נעם שריף. כרגיל למדי אצל מילך־שריף, "נעם" מתאפיינת גם באטרקטיוויות מיידית וגם בבניית תחושה שבהאזנות נוספות נגלה סגולות שיתרמו תוספת "הבנה" והנאה. עוד יש לומר, בציטוט דברי המלחינה, כי היצירה "מביאה ניחוחות של המזרח התיכון ומרווחים שמזכירים מוזיקה ערבית". כך הוקם בה — בהקשר תוכן הקונצרט הזה — מעין גשר נוסף בין מזרח ומערב.

במרכז החלק השני של האירוע הצטלצלה הסימפוניה מס' 4 של שוברט, המכונה "הטראגית". שפת הגוף של המנצח לינדברג היתה תיאטרלית מוחצנת כדרכו, אבל הצלילים שהופקו היו בכללם רכים כנדרש, קטעי "פורטה" לא נכשלו בצעקנות, המוזיקה המפליאה זרמה.

ובשולי המוזיקה: כאמור, כריסטיאן לינדברג לא רק ניצח אלא גם הנחה, וסגנונו בכך היה חלק מהאווירה. לטעמי, הוא הגזים מאוד בדברי ההלל לתזמורת ולסולנית, גם אם דברי השבח מגיעים להם וגם אם חלק נכבד בקהל מחבב את ההפלגות האלה (חלק אחר בקהל אמור לדעתי אפילו להיעלב). מנצח אינו אמור להישמע ככרוז מיַחצֵן, זה לא לכבודו ולא לכבודה של האמנות. ססמאות מסוג "דיבור אל הקהל בגובה העיניים" אינן משכנעות — לפחות לא אותי.

התזמורת הקאמרית הקיבוצית נתניה. מנצח: כריסטיאן לינדברג. סולנית: החלילנית שרון בצלי. אורח נכבד בקהל: שגריר מצרים חאלד עזמי. מוזיאון תל אביב, 16.2.19

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ