המלצות קלאסיות: 23.5–30.5 - מוזיקה קלאסית - הארץ

המלצות קלאסיות: 23.5–30.5

אמיר מנדל
איתמר זורמן
אמיר מנדל

"Evocation" — יצירות לכינור מאת פאול בן חיים. סולן: איתמר זורמן / אלבום

פאול בן חיים היה מלחין בולט ורב השפעה בישראל בחייו. אחרי מותו, יצירותיו אינן מבוצעות או מוקלטות לעיתים קרובות. הכנר איתמר זורמן כבר הראה את סקרנותו לרפרטואר ייחודי באלבום המצוין "פורטרט", והפעם הוא מקדיש אלבום שלם ליצירות של בן חיים, מתקופות שונות. הסיבה פשוטה, כפי שמסביר זורמן עצמו בשיחת טלפון מארצות הברית: "אני אוהב את היצירות האלה. נחשפים אל בן חיים במהלך הלימודים. בפעם הראשונה לא כל כך התחברתי, ואחר כך, באקדמיה, הרגשתי שאני נמשך לשפה ההרמונית שלו וגם לדרך בה הוא משלב מוטיבים ים־תיכוניים בכתיבה. בהרמוניה של בן חיים אני מוצא לעתים קרובות מהלכים שבעיניי הם לא צפויים, ועם זאת, הם נשמעים בלתי נמנעים".

האלבות מקיף 40 שנות יצירה. הוא נפתח ביצירה "יזכור", מ–1942. "לא ידעתי על קיומה עד לאחרונה", מעיר זורמן. "זו יצירה שנשמעת כמו רומנטיקה אירופית מאוחרת ואין בה, בעצם, צבעים של המזרח התיכון. אלה מופיעים בקונצ'רטו היפה לכינור, מ–1960, ובשאר היצירות שבאלבום. בן חיים אמר פעם שהוא חותר לצקת אור למוזיקה שלו. אני מרגיש שיחד עם הופעת המוטיבים המקומיים, היצירות באמת נעשות בהירות יותר, כפי שהאור בישראל לבן יותר מזה שבאירופה".

עוד באלבום שלושה שירים ללא מלים לכינור ופסנתר, מ–1951; ברסז ספרדי מ–1945; שלושה אטיודים לכינור סולו, מ–1981. בסיום, טוקטה לפסנתר, בעיבוד יפה של משה זורמן לכינור ותזמורת. הניחוח הים-תיכוני דבק בכולם, אבל מהתהפוכות הדרמטיות שחלו במוזיקה במאה ה–20, הצליח בן חיים להתעלם. הכתיבה שלו ממשיכה את התקופה הרומנטית המאוחרת ולעיתים מזכירה מצלולים וההרמוניות של ראשית המאה ה–20, שקרובים במקצת לדביוסי. על כך אומר זורמן "אני לא מוזיקאי של אג'נדות. אני מתייחס אל כל יצירה לגופה, דרך הפרספקטיבה הפשוטה של יופי. אם היא יפה בעיניי, אשמח לנגן אותה. הקונצ'רטו של ליגטי לכינור הוא בעיניי יצירת מופת; אבל גם היצירות האלה של בן חיים, שאידיאולוגית נמצאות בקוטב אחר, יפות בעיניי וראויות להישמע. לכן הקלטתי".

האזנה לאלבום מחזקת את הטיעונים של זורמן, לא מעט בזכות נגינה יוצאת דופן שלו עצמו. אני אוהב את הצליל שהוא מפיק: חם ורגשי ועם זאת מהודק, בלי רטט עודף או השתפכות. הוא בונה קווים יפים, שמבליטים את הסגנון הפוסט־רומנטי של היצירות אבל לא מעמיסים עליהן רגשנות. את הצבעים המזרחיים הוא משמיע בעדינות ובאלגנטיות כך שהם משתלבים במרקם של היצירה. הפסנתרנית איימי יאנג, תזמורת בי-בי-סי מוויילס בניצוחו של פיליפ באך וגם מהנדסי ההקלטה של חברת BIS מצטרפים לאיכות ביצוע והפקה מצוינת. בתנאים האלה, היצירות של בן חיים אכן זוהרות במיטבן וההאזנה לאלבום מהנה ומומלצת.

סולני תל אביב בניצוח ברק טל. סולן: איתמר זורמן / מרכז רפפורט, חיפה, שבת, 25.5, 20:30. הקונסרבטוריון, תל אביב, ראשון, 26.5, 20:30.

דורש ומקיים, איתמר זורמן הוא לא מוזיקאי של אג'נדות. סמוך להוצאת האלבום ובו יצירותיו היפות, והאנכרוניסטיות, של בן חיים, הוא מגיע לישראל לנגן עם סולני תל אביב, בניצוח ברק טל, את קונצ'רטו הנעורים של מנדלסון לכינור ותזמורת מיתרים, וגם יצירה עכשווית, הקונצ'רטינו של אייל אדלר לכינור ותזמורת "קווים נשברים". גם זו יצירה שזורמן מתייחס אליה לגופה. "שלחו אלי הקלטה. אהבתי את היצירה, ואמרתי שאשמח לנגן אותה, לא בהכרח כי היא עכשווית, אלא כי היא יפה". עוד בתוכנית, הסרנדה של צ'ייקובסקי למיתרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ