שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פסנתרנית גדולה, אכזבה גדולה

אליסו וירסלדזה, הפסנתרנית הגיאורגית המהוללת בת ה–77, ניגנה חזק מדי, ללא ניואנסים, בתחילת הקונצ'רטי של בטהובן עם התזמורת הקאמרית הישראלית. ואם הכל חשוב, הכל גם לא חשוב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפסנתרנית אליסו וירסלדזה. ניגנה כאילו לכל פראזה יש אותה חשיבות
הפסנתרנית אליסו וירסלדזה. ניגנה כאילו לכל פראזה יש אותה חשיבותצילום: מירי שמיר
חגי חיטרון

זה היה אירוע מיוחד: אליסו וירסלדזה, פסנתרנית בעלת שם בת 77 המוכרת לקהל הישראלי מהופעות מרשימות כאן, זומנה לנגן את חמשת הקונצ'רטי של בטהובן עם התזמורת הקאמרית הישראלית. הערב נחלק לשני קונצרטים, האחד לפנות ערב והשני בערב. אני טעמתי מתוך הקונצרט הראשון את שני הקונצ'רטי הראשונים שבחרה לבצע — תחילה מס' 2, יצירה מוקדמת בפריו של בטהובן, אחר כך מס' 4, הנערץ ביותר.

וירסלדזה הקרינה ביטחון בנגינתה, דבקה בגישתה והפגינה שליטה וצליל גדול. ואולם, אם בשניות הראשונות היה אפשר לחשוב שהיא מציעה גישה מעניינת ש"מנקה" מהיצירה שכבות של פרשנויות מקובלות, מציגה אותה מעורטלת "כמו שהיא" — הרושם הזה נמחה עד מהרה. וירסלדזה פשוט ניגנה הכל חזק, בלי ניואנסים — כאילו לכל פראזה וכמעט לכל צליל יש אותה חשיבות. וכמו שאומרים — אם הכל חשוב, אז הכל גם לא חשוב.

לסיכום, אם להסתמך על שני הקונצ'רטי הנ"ל, מדובר באכזבה גדולה, מפתיעה. עם זאת, לדברי פסנתרנים שנכחו בשני הקונצרטים אמש, הנגינה שלה בהמשך התוכנית היתה שונה במידה ניכרת — ולטובה.

אליסו וירסלדזה עם התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוח אריאל צוקרמן. מוזיאון תל אביב, 19.6.2019

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ