שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המלצות קלאסיות: 11.7 עד 18.7

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גבריאל פורה
גבריאל פורהצילום: Paul Nadar
אמיר מנדל

"פורה הנסתר". סולנים, מקהלת בלתזר נוימן, התזמורת הסימפונית של בזל. מנצח איבור בולטון /שני אלבומים

ההערכה ליצירתו של גבריאל פורה (1845–1924) השתנתה במשך השנים וגם על פי טעמם של המעריכים. לפני שנים לא מעטות קראתי מאמר שבו נטען שהמוזיקה של פורה יפה, נעימה לאוזן, כתובה היטב, אבל חסרה מקוריות ואמירה אישית. אחרים העריכו את עבודתו כקול ייחודי במחצית השנייה של המאה ה–19 ובראשית המאה ה–20. כמלחין, הוא הרבה פחות חדשן מדביוסי, הצעיר ממנו, אבל יצר סגנון אישי בתוך הרומנטיקה הצרפתית המאוחרת. כמורה, וכמנהל הקונסרבטוריון בפריז מאז 1905, הוא קידם את מלחיני הדור הבא, בהם מוריס ראוול שהיה תלמידו.

כמלחין, פורה מאופק ומופנם, יוצר קווים מלודיים ארוכים ויפים ומהלכים הרמוניים מעודנים. הרקוויאם היפה שחיבר נכנס לרפרטואר הסטנדרטי, מבוצע ומוקלט לא מעט. יש עוד יצירות אחדות שמושמעות לעיתים קרובות, ורבות שנשכחו או כמעט נשכחו. חברת סוני הפיקה שני אלבומים בניצוחו של איבור בולטון ובהם מספר עוגנים מוכרים יחסית לצד יצירות נשכחות. בהאזנה רציפה הם יוצרים חוויה מענגת, אבל מהנה גם להקשיב לכל יצירה בנפרד.

האלבום הראשון, "The Secret Faure", כולל שירים עם תזמורת וסוויטות תזמורתיות. חלק מהשירים נמנים עם היצירות היותר מבוצעות של פורה. כך גם הסוויטה "פלאס ומליסנד"; אבל הסוויטות "קליגולה" ו"שיילוק" הן אכן מוזיקה נסתרת. הסולנית בשירים היא אולגה פרטיאטקו, ושירתה עשירה בהבעה, אולי מעט מוחצנת מדי לסגנונו של פורה. נגינה תזמורתית שקופה ויפה במיוחד מאזנת אותה, כמו גם הסקרנות שמעורר החומר הלא מוכר והעריכה המעניינת של האלבום, כך שחוויית ההאזנה הכוללת מחדשת, וגם מהנה מאוד.

מוצלח עוד יותר האלבום The Secret Faure II, שמוגדר כאוסף של שאריות מהאלבום הראשון. בין השאריות האטרקטיביות, הפבאן והסוויטה "מאסק וברגמסק" שמבוצעים לא מעט. הביצוע של התזמורת הסימפונית של בזל בניצוחו של איבור בולטון מצוין: שקוף, מפורט, זורם היטב ומוקלט היטב. לצד היצירות המוכרות, אפשר למצוא שורה של יצירות מוקדמות לכלי ותזמורת — "שיר ערש" אופ' 16 לכינור, רומנסה אופ' 28 לכינור, בלדה אופ' 19 לפסנתר, אליה יפה במיוחד אופ' 24 לצ'לו.

אקסל שאכר בכינור, אוליבר שניידר בפסנתר ואנטואן לדרלן בצ'לו מנגנים מצוין, והתזמורת השוויצית צלולה וגם לירית, כפי שמבליטה ההקלטה המעולה. אלה אלבומים אינטימיים, "קטנים", של מוזיקה שנחשבת פחות "חשובה", אבל ההנאה הטמונה בהם, בעיקר בהאזנות חוזרות, רבה. אפשר להשיג אותם בפורמט הישן של דיסק וגם באתרי הסטרימינג כולל טיידאל שבהם באה לביטוי איכות ההקלטה המשובחת.

רביעיית טצלף מנגנת מוצרט, שוסטקוביץ וסיבליוס / ערוץ מצו HD, שישי, 12.7, 09:10. שבת, 13.7, 12:40

לצד עבודתו כאחד הסולנים הבולטים בתחומו, כריסטיאן טצלף הוא גם הכנר הראשון ברביעיית המיתרים האיכותית טצלף, יחד עם הכנרת אליזבת קופראת, הוויולנית אנה ויינמייסטר והצ'לנית טניה טצלף. הקונצרט שנערך בימים אלה ומשודר במצו בשידור חי, ובסמוך, בשידורים חוזרים, מציע תוכנית מרשימה: הרביעייה ק' 428 של מוצרט, השלישית בשש הרביעיות המוקדשות להיידן. הפרק השלישי בה מעלה אסוציאציות לרביעייה מאופ' 20 של היידן. אחר כך, הרביעייה מס' 11 של שוסטקוביץ', יצירה בשבעה פרקים שנכתבה ב–1966. לסיום, רביעיית המיתרים ברה מינור של סיבליוס, המפורסמת ביותר שלו, אולי בזכות כינויה, "ווצ'ס אינטימה", שנכתבה בחמישה פרקים, ב–1909.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ