שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המלצות קלאסיות: 15.8–22.8

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'ון אליוט גרדינר
ג'ון אליוט גרדינר. הרחיב את הרפרטוארצילום: KARSTEN MORAN / NYT
אמיר מנדל

מונטוורדי: תפילות ערבית לבתולה הקדושה (וספרס 1610). סולנים; מקהלת מונטוורדי; סולני הבארוק האנגלים; לה פאז' דו סנטר מוורסאי; מנצח ג'ון אליוט גרדינר / ערוץ קלאסיקה, ראשון, 18.8, 10:05

ג'ון אליוט גרדינר נמצא בעשור השישי לפעילותו כמנצח. מתחילת דרכו הוא התפרסם כמוזיקאי שנוטה לאסכולה המודעת היסטורית, והקליט בעיקר בכלי תקופה ובסגנון תקופתי. תחילה עסק במוזיקה מוקדמת, אבל הרחיב את הרפרטואר. במשך השנים הוא ניצח על קונצרטים והקלטות של מונטוורדי, והרבה מאוד באך, אבל גם על סימפוניות של בטהובן, על הרקוויאם של ברליוז ושל ורדי, ובסופו של יום כיסה חלקים גדולים מהרפרטואר. חלק מהקלטותיו אני אוהב מאוד. אחרות, הרבה פחות. עם זאת, כמעט בכולן ניכרת גישה אישית ומעמיקה. ביצירות שהקליט יותר מפעם אחת ניכר שגרדינר שינה ופיתח את הפרשנות שלו במידה ניכרת לאורך השנים. התפישות שלו לא דוגמטיות והוא משלב בין ראייה היסטורית לבין פרשנות עכשווית ודרמטית שתדבר אל המאזין בן זמננו.

כשהקליט מוזיקה קולית, לאורך עשורים רבים ובכל הפרשנויות, הצטיינה עבודתו באיכות יוצאת דופן של שירה מקהלתית. זו נשענת על מקהלת מונטוורדי, שנוסדה ב–1964 לצורך הקלטה של "תפילות הערבית לבתולה הקדושה" מאת מונטוורדי. היצירה נכתבה במנטואה ובוצעה בוונציה ב–1610, אולי כהפגנת יכולת כדי לקבל את משרת המנהל המוזיקלי בכנסיית סן מרקו. מונטוורדי קיבל את המשרה, וה"ווספרס" נותרו אחת היצירות המדהימות והמסעירות שקיימות במוזיקה למעלה מ–400 שנים אחר כך. מקהלת מונטוורדי התגבשה למקהלה בעלת איכויות נדירות של הבעה, צלילות ודיוק. המקהלה ותזמורת סולני הבארוק האנגלים, אף היא בניהולו של גרדינר, ביצעו את ה"ווספרס" פעמים רבות, פעמיים מתוכן בהקלטות מסחריות. ההקלטה השנייה, מ–1989, נערכה בכנסיית סן מרקו בוונציה והיא אחת ההקלטות המרהיבות והמקוריות של היצירה בזכות הטמעת הפרשנות המוזיקלית באקוסטיקה המיוחדת של הכנסייה.

הביצוע שישודר בערוץ "קלסיקה" הוקלט ב–2014 וציין חמישים שנים למקהלת מונטוורדי. אתר ההקלטה הפעם היה הקפלה הגדולה בארמון ורסאי. לליווי הכלי גויסה תזמורת בארוק מוורסאי, שמתגברת את סולני הבארוק האנגלים. הפרשנות מדגימה עד כמה גרדינר הוא מוזיקאי שאינו קופא על שמריו וממשיך להתפתח לאורך כל הקריירה הארוכה שלו.

ירג וידמן: רביעיית מיתרים מס' 1. רביעיית ארמידה / יוטיוב

ירג וידמן, יליד 1973, התפרסם תחילה כנגן קלרינט, ובשנים האחרונות עוסק בעיקר בהלחנה. הוא מלחין הרבה, ונמנה גם עם המלחינים העכשוויים המבוצעים ביותר. חלק מיצירותיו מתבססות על מוטיבים, אזכורים או אסוציאציות מיצירות של מלחינים מהתקופות הקלאסית והרומנטית. לא רק במובן הזה מעוגנת הכתיבה שלו ב"קלאסיקה". זו כתיבה עכשווית שיש בה מצלולים "מודרניים", אבל ביסודה היא מלודית ומאפיינת את החזרה של המוזיקה העכשווית אל שפה טונאלית וקומוניקטיבית. במקביל, יש תהליך הדרגתי של דעיכת החשדנות בקהל כלפי יצירות חדשות, וחזרה של מוזיקה עכשווית לשגרת הקונצרטים.

לצד קלאסיקה מוכרת ולצד יצירות של אלפרד שניטקה (1934–1998) יתפסו יצירות של ירג וידמן מקום מרכזי בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית שיתקיים בתחילת ספטמבר בירושלים. רבות מיצירותיו נמצאות ביוטיוב ומאפשרות היכרות עם השפה המוזיקלית של וידמן, שהיא אישית, נעימה לאוזן ומדגימה עושר של גוונים וניואנסים. לצד יצירות תזמורתיות מענינות, וקונצ'רטי, התמקדתי ברביעיית המיתרים הראשונה, שהיא קצרה, מרוכזת, ויש בה רגעים דרמטיים ורגעים ליריים, מצלולים מפתיעים שמזהים את המוזיקה כ"חדשה" לצד מנגינות והרמוניות קליטות. פתיחת היצירה, בשילוב של פריטה וצלילים גבוהים, יוצרת אווירה מסתורית וכובשת, ומושכת להאזנה מרוכזת.

https://www.youtube.com/watch?v=iJOaljWCxuY

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ