חוויה ייחודית וחד־פעמית בקונצרט הפתיחה של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית

בעידן שבו יש היקף גדול של מוזיקה מוקלטת מעולה ברשת, האתגר של קונצרט הוא להציע חוויה שעולם ההקלטות לא מציע. קונצרט הפתיחה של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים עמד באתגר הזה בהצלחה יוצאת דופן

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הפסנתרנית פלמנה מנגובה והכנר מרק בוצ'קוב בקונצרט הפתיחה של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים
אמיר מנדל

הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים נפתח אמש (שלישי) בקונצרט מהנה במיוחד. הרכב היצירות שילב בסיס מוכר וידוע עם תחושה של הרפתקה וסקרנות. חילופי האווירה והאופי על הבמה אפשרו האזנה ערנית ומרותקת לאורך כל הקונצרט, הארוך למדי. הנגינה היתה יפה, כאשר האיכות הכוללת של הקונצרט ורגעי ההתעלות שהיו בו הביסו רגעים שהיו זוהרים פחות בביצוע.

יש היקף גדול של מוזיקה מוקלטת ברשת, וכל חובב מוזיקה יכול להגיע להקלטות מעולות של כל היצירות המרכזיות ברפרטואר. האתגר של קונצרט במציאות כזו הוא ליצור חוויה ייחודית חד־פעמית, שעולם ההקלטות לא מציע. בדיוק באתגר זה עמד קונצרט הפתיחה של הפסטיבל בהצלחה יוצאת דופן. חלק ניכר ממנה שייך לבחירות של המנהלת האמנותית, אלנה בשקירובה, שבנתה תוכנית נהדרת.

יורג וידמן בקלרינט, קיריל גרשטיין בפסנתר בקונצרט הפתיחה של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושליםצילום: דן פורגס

נושא חוזר בפסטיבל השנה הוא הוואלס, והיצירה הפותחת היתה ואלס של יוהן שטראוס הבן, "ורדים מן הדרום", בעיבודו של ארנולד שנברג. המלודיה היפה, הסוחפת, של שטראוס, מקבלת גוון ומשמעות שונים לחלוטין בעיבוד של שטראוס לרביעיית מיתרים, פסנתר והרמוניום. היצירה מקבלת אופי מתוק־מריר וצבע אפלולי. במקום מחול חגיגי באולם נשפים, דומה ששומעים אולם ריקודים שכונתי בו מתכנסים זוגות קשי יום. אנטון ברכובסקי ואורי דרור בכינורות, אורי קם בוויולה, קסניה ינקוביץ' בצ'לו, ישראל קסטוריאנו בהרמוניום ואלנה בשקירובה בפסנתר — היטיבו מאוד לנגן את הוואלס הקצר והקסום הזה.

אחריו נוגנה יצירה מוכרת מאוד, הסונטה אופוס 120 מס' 1 לקלרינט ופסנתר. הפסנתרן היה אמור להיות אנדרש שיף, שביטל את בואו מסיבות בריאותיות. קיריל גרשטיין החליף אותו בהתראה קצרה. גרשטיין ונגן הקלרינט יורג וידמן הגישו ביצוע שנטה לצד הדרמטי יותר מאשר לאופי הלירי־מלנכולי הרגיל ביצירה זו, והיה מעניין על אף חספוס מסוים. הקלרינט של וידמן בנה קווים ארוכים ומעניינים, בעוד גרשטיין נטה להטעמות קצרות ומעט אגרסיביות בפסנתר. תקלות קטנות אלה לא מנעו מהביצוע להעביר היטב את יופיה הנדיר של היצירה.

הוויולן אורי קם, הצ'לנית קסניה ינקוביץ' ואלנה בשקירובה על הפסנתר בקונצרט הפתיחה של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושליםצילום: דן פורגס

יורג וידמן הוא גם מלחין הבית של הפסטיבל השנה. חלקו השני של הקונצרט נפתח ביצירה שחיבר בגיל 19 לקלרינט סולו, "פנטזיה". זו יצירה וירטואוזית אבל גם עתירת דימיון שבוחנת את המצלולים של הכלי. וידמן עצמו ניגן אותה, בביצוע משוחרר, מבריק ומלהיב במיוחד. אחריו עלו לבמה הכנר מרק בוצ'קוב והפסנתרנית פלמנה מנגובה עם שתי יצירות של צ'ייקובסקי: סרנדה מלנכולית אופוס 26; ואלס־סקרצו אופ' 34. הסרנדה המלנכולית היא היצירה הראשונה שצ'ייקובסקי הקדיש לכנר ליאופולד אאואר, שלימים דחה את הקונצ'רטו של צ'ייקובסקי לכינור בטענה שאינו ניתן לנגינה. זו יצירה מופנמת ויפה, שזכתה לביצוע יפה במיוחד — בוצ'קוב הפיק צליל מהכינור צליל חם, מלא ועם זאת מעודן, בעיקר בצלילים השקטים. המצלול של מנגובה בפסנתר היה גם הוא חם ועדין, ונגינתה שירתית.

סיום הערב נשמר למלחין שהוגדר בתוכנייה – המצוינת – כממשיך של שוסטקוביץ', ולא יפתיע אם הפופולריות שלו תטפס בשנים הבאות בדומה לזו של המלחין הסובייטי הוותיק יותר. בחמישיית הפסנתר היפה של אלפרד שניטקה ניתן, אם רוצים, למצוא קווי דימיון לשוסטקוביץ'.

בחלקים אחרים שלה ניתן למצוא גם הדים למינימליזם הרוחני, וליצירתו של ארוו פארט; אבל היא בעיקר יצירה שמתיכה סגנונות שונים לאמירה אישית, לרצף של פרקים שאווירתם מתחלפת וכולם אפופי מסתורין - במיוחד פרק הסיום, פסקליה שדועכת לתוך שקט. היטיבו לנגן מרק בוצ'קוב וקתרין ראבוס בכינורות, זראר קוסה בוויולה, הלל צרי בצ'לו ואלנה בשקירובה בפסנתר.

קונצרט ראשון בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים: יצירות מאת יוהן שטראוס, בעיבוד שנברג; ברהמס, יורג וידמן; צ'ייקובסקי ואלפרד שניטקה. אולם ימק"א, שלישי, 3.9

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ