הסרט על מריה קאלאס שטחי, אך ממלא את המסך בשדה מגנטי של כריזמה

"מריה קאלאס במילותיה" חסר דיון בסוגיות המרכזיות בקריירה של הזמרת, אך רגעי ההופעות והראיונות בו מספקים מעטפת היכרות הולמת עם האשה שכונתה "חשמל הטהור"

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קאלאס, מתוך הסרט. השילה
קילוגרמים רבים כדי לעצב את
דמותה האלגנטית
אמיר מנדל

ביקורת מפורטת על סרטו של טום וולף, "מריה קאלאס במילותיה", כבר פורסמה במוסף זה. בסופה כתב מבקר הקולנוע אורי קליין: "חובבי אופרות, ובפרט חובבי קאלאס, בוודאי לא יחמיצו את ההזדמנות לצפות בו". זו גם התחושה שלי. לסרט יש מגבלות ניכרות, והוא מחמיץ את הדיון על תופעת ה"דיווה" ועל הדרך שבה התקשורת מטפחת אותה. יש נגיעה במה שנחשב למזג הסוער של קאלאס ולנטייתה לקפריזות, התפרצויות וביטולי קונצרטים, אבל אין הבהרה על הסוגיה הזו והשלכותיה על היכולת לבצע מוזיקה באופן עקבי.

מבחינה מוזיקלית, חסר דיון בסוגיות מרכזיות בקריירה של קאלאס. האם גדולתה מונחת בחיבור רגשי למוזיקה, בכריזמה ויכולת משחק, שמתגברות על טכניקה קולית לקויה, כפי שטענו וטוענים רבים? או האם הפקת הקול שלה היא בדיוק מה שנדרש להשגת האפקט הרגשי שמייחד אותה? האם קאלאס שייכת ל"דור זהב" של זמרי עבר שכיום לא רואים כמותם, בגלל הדרישה למשמעת, עבודת צוות ושלמות טכנית בנוסח אולפן הקלטות, או שהרף הטכני הגבוה של ימינו משפר את רמת הביצוע הכוללת? יש עוד סוגיות מוזיקליות שחמקו ממבטו של טום וולף, אבל יש בסרט ציטוט של לאונרד ברנשטיין שכינה את קאלאס "חשמל טהור", ויש תיעוד של הופעות אחדות שמדגימות היטב את מלותיו של ברנשטיין. הסרט כולו הוא מעטפת של היכרות — שטחית, אמנם — עם קאלאס, שנותנת הקשר וזוהר מיוחד לרגעים המוזיקליים המיוחדים האלה.

היפה בהם, לטעמי, הוא הביצוע הקונצרטי, מהמבורג, להבנרה, "האהבה היא ציפור מורדת", מתוך "כרמן" של ביזה. בלי הפקה, תלבושת או תפאורה, באמצעות הבעות הקול והפנים בלבד, מצליחה קאלאס לחולל בביצוע זה שדה מגנטי אדיר של כריזמה ומשיכה סביב כרמן שהיא מגלמת באותו רגע. הקלטות מפורסמות ומסחררות אחרות הן אלה של האריה "קסטה דיווה" מתוך "נורמה" של בליני, וכן של "ויסי ד'ארטה", האריה של טוסקה מתוך ההפקה של "טוסקה" באופרה של לונדון, הקובנט גארדן, ב–1964.

הסרט מעלה לזיכרון הקלטות מפורסמות נוספות. "כרמן" בגרסה המלאה, למשל, בניצוחו של ז'ורז' פרטר. עם ברנשטיין היא הקליטה את "מדאה" של כרוביני, אופרה שאינה מבוצעת כמעט. מנגד הקליטה ב–1953 אופרה שמבוצעת הרבה, את "טוסקה" של פוצ'יני, בביצוע מפואר עם הטנור ג'וזפה די סטפני, הבס טיטו גובי ובניצוחו של ויטוריו דה־סבטה. עם הרברט פון קרייאן הקליטה ביצוע מרשים ל"איל טרובטורה" של ורדי, ועם טוליו סרפין, ב–1954, את האופרה שמזוהה אתה במיוחד, "נורמה", מאת בליני.

מתוך הסרט. הראיונות עם קאלאס הם ליבו הפועםצילום: Fonds de Dotation Maria Callas /

בראיונות, שהם עמוד השדרה התיעודי של הסרט, חושפת קאלאס עולם פנימי של ערכים שהתיישנו, פגיעות ועמדה רגשית מעט תלותית. היא נולדה ב–1924, ואף שכל חייה הוקדשו לקריירה, היא מצהירה שתפקידה העיקרי של אשה הוא להיות רעיה ואם, ושאי הקמת משפחה לטובת קריירה היא הכישלון המרכזי של חייה. היא מספרת שתומרנה לתוך הקריירה, תחילה על ידי אמה ואחר כך על ידי בעלה. הסרט מצמצם את העיסוק בתקופת נישואיה, אבל בעלה, ג'ובאני בטיסטה מנגיני, היה כוח מרכזי בהתנעה וניהול של הקריירה שלה, והיא הניחה לו לקבוע את סדר היום וסדר העדיפויות שלה.

דעיכת הקריירה של קאלאס התרחשה, ככל הנראה, במידה רבה בהשפעתו של בן זוגה השני, המפורסם יותר: המיליארדר היווני אריסטוטלס אונאסיס שלא עודד אותה להופיע ולשיר.

"מריה קאלאס במלותיה" | מוזיאון תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ