אמיר מנדל
אלפרד שניטקה. אלבום קונספט מצוין
אלפרד שניטקה. אלבום קונספט מצויןצילום: Getty Images
אמיר מנדל

רביעיית המיתרים הדנית מנגנת בטהובן, שניטקה ובאך / אלבום

אלבום מצוין, שההנאה המרבית ממנו מושגת בהאזנה רציפה לכולו. הוא השני בסדרה של אלבומים שמוציאה הרביעייה תחת הכותרת "פריזמה". הסדרה עוקבת אחרי תהליך ההיכרות של המבצעים עם הרביעיות המאוחרות של בטהובן, שנראו להם תחילה כיצירות חייזריות, כאילו נחתו אל עולם המוזיקה מהחלל, ממקור השראה עלום. ככל שהרחיבו את הידע שלהם, גילו את הקשר למקורות המוקדמים שבטהובן נדרש להם בעת הכתיבה, בעיקר באך, וספציפית, "הפסנתר המושווה". הם למדו להתייחס גם אל השפעתן על כל מלחין שניגש לכתיבת רביעייה, אחרי בטהובן. סדרת האלבומים מחברת את בטהובן לעבר ולעתיד. "פריזמה 1" שיצא בשנה שעברה כלל את הרביעייה אופ' 27, את הפוגה במי במול מינור BWV 876 ואת הרביעייה מס' 15 של שוסטקוביץ'. באלבום הנוכחי הוקלטה רביעיית הענק אופ' 130, בגרסה המקורית, עם הפוגה הגדולה כפרק סיום. לצדה, הפוגה בסי מינור האחרונה בספר הראשון של "הפסנתר המושווה" והרביעייה היפה מס' 3 מאת שניטקה.

זה אלבום קונספט עם רעיון מקשר בין היצירות, אבל הוא לא דידקטי ולא נועד למאזינים עתירי ידע. החיבורים צצים בהאזנה באופן אינטואיטיבי. התוצאה המרשימה: שלוש יצירות יפות כשלעצמן, ואיזה רצף מוזיקלי שמופיע ברקע ומחבר ביניהן, יוצר גשר של מאות שנים בין הסגנונות השונים. חלק ממנו נוצר על ידי המצלול האופייני של הרביעייה הדנית וסגנון הנגינה שלהם. הצליל שלהם שופע והנגינה רומנטית ומסתורית. זה גוון ייחודי, שמציע אווירה ועומק רגשי, ומבליט פחות את את בהירותם של הקווים המוזיקליים, כמו גם ניואנסים דינמיים. ההקלטה של חברת אי־סי־אם נעשתה בחלל מהדהד מעט ובתוך החלל הזה היא מצוינת, צלולה ואינטימית. כשמתמסרים לשפה, לסגנון ולעולם האסוציאציות שמייחד את הרביעייה והאלבום הם מעניקים חוויה אינטנסיבית ומהנה במיוחד.

בטהובן: חמשת הקונצ'רטי לפסנתר. יאן לישצקי, פסנתרן ומנצח על תזמורת האקדמיה של סנט מרטין / אלבום

אלבום שהוא גם טקס העברת לפיד. התוכנית של חברת דויטשה גרמופון היתה להקליט את הקונצ'רטי של בטהובן לפסנתר עם אותה תזמורת ועם מאריי פרהיה בעמדת הסולן והמנצח. אלא שפרהיה בן ה–72 נפגע שוב באצבע והדבר שיבש את הקריירה שלו. את מקומו בפרויקט תפס הפסנתרן הקנדי יאן לישצקי בן ה–24, מהבולטים בפסנתרני הדור הצעיר. גם לישצקי בחר לשלב את הנגינה עם ניצוח על התזמורת, אתגר גדול שהוא לא היטיב להתמודד אתו. תזמורת האקדמיה של סנט מרטין חסרה כאן ברק ועידון, ואפילו לא תמיד מדייקת לגמרי בכניסות. עם זאת, יש לא מעט רגעים מעניינים באלבום בזכות המגע העשיר של לישצקי ובזכות הפיסוק הגמיש שלו שמאיר רגעי קסם מיוחדים ביצירות המוכרות. אני נשאר נאמן לביצועים הוותיקים שלי, ובהם פרהיה־הייטינק, גוד־פישר, אנדסנס, איימאר־הרנונקור, גיללס־סל, פליישר־סל — אבל אשוב להאזין גם ללישצקי.

ארבעת הקונצ'רטי של ליגטי. אנסמבל אינטרקונמפורן בניצוח מתיאס פינצ'ר / ערוץ מצו, שבת, 15:30

הקונצ'רטי הנהדרים לכינור, לצ'לו ולפסנתר וכן הקונצ'רטו ה"המבורגי" לקרן ותזמורת קאמרית, אחת מיצירותיו האחרונות של ליגטי, בקונצרט מרשים אחד, בביצוע האנסמבל המפואר של פייר בולז ומנהלו הנוכחי, והמצוין, מתיאס פינצ'ר. המורכבות הקצבית וההרמונית של ליגטי מאוזנת על ידי ההומור התוסס שביצירתו ועל ידי החיבור הישיר שלו למסורת העממית של קודמיו, בעיקר ברטוק, כך שהקהל שלו מתרחב ונוכחותו באולם הקונצרטים מתגברת בהדרגה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ