היהודייה שהצילה את באך

שרה איציג לוי, צ'מבליסטית בברלין בסוף המאה ה–18, מככבת בפתיחת העונה של אנסמבל בארוקדה. הקונצרטים שערכה בסלון שלה קבעו את הטעם המוזיקלי, עד היום

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

בעזרת שתי תוספות זה יהיה קונצרט מיוחד: תוספת אחת, נפוצה למדי במקומותינו, היא הרצאה. התוספת השנייה נראית חריגה, כשמדובר באנסמבל ששמו "בארוקדה" ועיסוקו ברגיל במוזיקה מתקופת הבארוק.

שרה איציג לוי. מילאה תפקיד מכריע בהחזרת באך ללב הסצינה
שרה איציג לוי. מילאה תפקיד מכריע בהחזרת באך ללב הסצינהצילום: Anton Graff

את ההרצאה יישא אלון קליבנוב וגם בה יש ייחוד, מבחינת התוכן. גרעינה של ההרצאה הוא מחקר היסטורי של המורה והמוזיקאית הישראלית הרחובותית הוותיקה נינה סובלמן על חייה ופועלה של נגנית הצ'מבלו היהודייה הברלינאית שרה לוי איציג, דודה־רבתה של פליקס מנדלסון. זה סיפור מאלף, מחדש. עיקרו: המוזיקאית היהודייה העשירה, שלמדה את אמנותה מפי בנו הבכור של יוהן סבסטיאן באך (ונהפכה לפטרוניתו ולפטרוניתו של אחיו קרל פיליפ עמנואל), גאלה את באך הגדול משכחה. הצילה את מורשתו, את יצירותיו, דאגה לביסוסה של אבן יסוד בתולדות המוזיקה.

התוספת המוזיקלית החשובה והמיוחדת בקונצרט — שיתקיים ב–20 בנובמבר בתל אביב, ב–21 בנובמבר בכפר שמריהו וב–23 בנובמבר בקרית יערים — היא מנדלסון. עיקר הקונצרט מוקדש לבאך, עם קנטטה נפלאה שלא בוצעה עדיין בישראל (מספרה הקטלוגי רי"ב 196) ועם קטעים מתוך ה"מתאוס פסיון", התוספת המנדלסונית היא שתי יצירות שלו, שמרחיקות לכאורה את בארוקדה מעיסוקיה הבארוקיים, האופייניים. שילובן בתוכנית הפעם הוא דילוג תקופתי ניכר מאוד, מן הבארוק אל התקופה הרומנטית. למעשה יתברר למאזינים שהדילוג אינו גדול באמת.

סבא של פליקס

בפתח ספרו "רקוויאם גרמני", על עלייתה ונפילתה של יהדות גרמניה, כתב עמוס אילון: בסתיו 1743 נכנס נער בן 14 לעיר ברלין בשער רוזנטל. היה זה השער היחיד בחומת העיר שבו הותרה כניסה ליהודים (ולבקר)". קרי: ליהודים ולבהמות.

אנסמבל בארוקדה. קנטטה נפלאה של באך שלא בוצעה עדיין בישראל
אנסמבל בארוקדה. קנטטה נפלאה של באך שלא בוצעה עדיין בישראל צילום: טל שחר

אילון בחר בנער משה בן מנדל, שבא ברגל לברלין מעירו כדי ללמוד בישיבה מוערכת, כסמל לתולדות יהדות גרמניה בעידן ההשכלה. משה בן מנדל, שדיבר בנערותו רק בעגה גרמנית יידישאית ובעברית, לא הסתפק בעולם התורה. בתוך שנים ספורות למד גרמנית, אנגלית, צרפתית, לטינית ויוונית וגם מתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה, ונהפך למוזס מנדלסון. המלומד היהודי זכה להכרה ולהערצה נרחבת ולכינוי "סוקרטס היהודי". נכדו הוא הקומפוזיטור פליקס מנדלסון.

כל הנ"ל ידוע למדי. מה שלא ידוע הוא תולדותיה וחשיבותה של שרה איציג, יהודייה ברלינאית (1761–1854) שהיתה דודה־רבה של הקומפוזיטור פליקס מנדלסון (דודתה של אמו). אבל לפני פירוט פועלה בהצלת מורשתו של באך, חובה להזכיר עובדות חשובות על הפילוסוף משה מנדלסון. למדתי עליהן ממחקרה של נינה סובלמן (עמוס אילון, להפתעתי, לא הזכירן כלל). ובכן: הפילוסוף משה מנדלסון, שעיוניו הראשונים היו בעיות מטאפיזיות, עבר אחר כך לעיסוק שקדני באסתטיקה בכלל ובמוזיקה בפרט. "גברת מטאפיזיקה תסלח לי", כתב הוא עצמו על כך.

ולא זו בלבד: משה מנדלסון למד נגינה, בהיותו כבר בן יותר מ–20, ובהמשך — בעזרת ידיעותיו במתמטיקה — הציע שיטה לכיוון מושווה של כלי מקלדת. עובדה כן ידועה: משה מנדלסון נשאר יהודי. נכדו פליקס גדל כבר כלותראני וגם הוריו לאה ואברהם מנדלסון (בנו של משה) המירו.

האוסף נעלם

שרה איציג גדלה במשפחה יהודית ברלינאית עשירה. נגינה היא למדה אצל וילהלם פרידמן באך, בנו של יוהן סבסטיאן. באותה תקופה, חשוב להדגיש, באך האב כבר לא היה באופנה. שרה, לפי מחקרה של נינה סובלמן, מילאה תפקיד מכריע בהחזרתו ללב הסצינה. בסלון המוזיקלי שניהלה בוצעו יצירות שלו, נאמר כי מתקיים שם "פולחן באך", ואף אספה ושמרה כתבי יד של רבות מאוד מהן. האוסף עבר אחר כך ל"אקדמיה לזמרה" הברלינאית, נעלם לאחר מלחמת העולם השנייה והתגלה שוב בקייב, אוקראינה, ב–1999. עובדה היסטורית בעלת חשיבות מכרעת שמרבים להזכיר: פליקס מנדלסון הוא שהחזיר אל הבמות את "מתאוס פסיון" של באך, 100 שנה לאחר חיבורו. פליקס היה אז בן 20, לותראני מילדותו, כאמור, אך כתב לימים כי "היה דרוש יהודי" כדי להחזיר למוזיקה הנוצרית את הנכס הכי חשוב שלה. במחקרה כותבת נינה סובלמן כי נראה כי בלה מנדלסון (סבתו של פליקס) ואחותה שרה היו ראשונות בהבנת חשיבותה של היצירה הזאת. "החוב שלנו לשרה בלתי ניתן לחישוב", כותבת סובלמן. בין השאר היא מציינת כי במאה ה–18 רק מעטות מהיצירות של באך הודפסו. שרה איציג דאגה להפצתן בעותקים בכתבי־יד, גייסה לשם כך מעתיקים שעבדו אצלה.

מחקרה של סובלמן עתיר פרטים, מהם חדשים שנראים מפתים למחקרים נוספים. עובדה כללית שכבר אילון הזכיר בספרו: בסלונים התרבותיים והאינטלקטואליים שיהודיות עשירות משכילות ניהלו בברלין בסוף המאה ה–18 ביקרו בהתמדה מיטב המלומדים הנוצרים. עם זאת, המארחות היהודיות, אף שהיו מכובדות ומקובלות, לא הוזמנו מעולם לבתי אורחיהן אלה. במקרה חריג, שרה איציג הוזמנה בטעות לאירוע בביתו של השגריר השוודי. דיפלומט גרמני שסיפר על כך ציין שזה היה מצב מביך ושהוא דאג לשוחח עם שרה, כדי שלא תחוש אי־נעימות.

שרה איציג (שמה השגור היה שרה לוי, לאחר שנישאה לבנקאי לוי, וילהלם פרידמן באך ערך מזמור פרי רוחו לזמרה בטקס החתונה), לא הסתפקה רק בטיפוח מורשת באך. סובלמן מזכירה כי איציג ייסדה בית ליתומים יהודים בברלין, שפעל עד 1942, השנה שבה 140 החניכים שם, והמטפלים בהם, נשלחו למוות באושוויץ.

קונצרט פתיחת העונה של בארוקדה יכלול גם קונצ'רטו לצ'לו מאת קרל פיליפ עמנואל באך ומזמור חתונה מאת אחיו הבכור, וילהלם פרידמן באך. כאילו זה לא מספיק, יבוצע גם דיוורטימנטו של מוצרט. ההצדקה: גם מוצרט הכיר את משפחת איציג, קודם כל את פאני, אחותה הצעירה של שרה, שעברה לווינה ובמשך חודשים אחדים הוא התגורר שם בביתה.

לנגני אנסמבל בארוקדה, שהדמויות המובילות בו הן הכנרת שלומית סיון ונגן הוויולה דה-גמבה עמית טיפנברון, יחברו זמרות וזמרים ממיטב כוחותינו שיתפקדו הן כתלכיד מקהלתי קטן והן כסולנים. ינצח יזהר קרשון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ