אנטיתזה לתרבות הרעש

הקונצרט של "לי־רון" אינו מתוכנן כביכול מנקודת ראות של "מופע", אלא נשמע ונראה כמתן הזדמנות לקהל להכיר את דרכה המיוחדת של המקהלה

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי חיטרון

הופעתן של מקהלת הילדות ומקהלת העלמות "לי־רון" (זו המקהלה הייצוגית של הרצליה) בכנסיית עמנואל ביפו, במוצאי שבת, היתה דוגמה נוספת — כמו דוגמאות אחרות לאורך השנים — לדבקותה של המנצחת והמייסדת, רונית שפירא, במסלול החינוכי שעיצבה. אפשרות אחת לתאר את המסר שלה היא להבינו כהצבת אנטיתזה לתרבות הרעש, הורדת סף הרגישות של המזמרים ושל המאזינים, חידוד הקשב שלהם לניואנסים עדינים. כבר בכך הוא מבורך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ