נעם בן זאב

לצאת מבית האופרה בסיחרור, הראש מהדהד מצלילים ומראות מעולם אחר, הלב בוכה ומשתאה על עלילה ודמויות מעולם אחר - קשה לבקש יותר מכך מהאופרה הישראלית, שמגיעה לה טפיחת שכם ענקית על ההפקה האורחת הנהדרת שזימנה למנוייה. לא רק חוויה חושית הייתה כאן: "כלת הצאר" של רימסקי־קורסקוב מ-1899 מנהירה תהליך שלם בתולדות המוזיקה, ומשמשת לו קו פרשת מים - שמסמן הן את שיאה של הלאומיות הרוסית האופראית, פורצת הדרך במאה ה-19, והן את התאפשרות "פולחן האביב" המודרניסטית של סטרווינסקי בתחילת ה-20. והיא מלאת יופי, ועתירת רגש, וגם מאוד מזעזעת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ