שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חגי חיטרון
חגי חיטרון

מתים על צליל של מנדולינה או דווקא לא, לא היה אפשר שלא לגלגל את האוזניים מרוב תדהמה לשמע נגינתו של אמן המנדולינה אבי אביטל. אמש במוזיאון תל אביב הצטרף אביטל אל קשתנים אורחים מדנמרק, חברי "הרביעייה הדנית" וניגן אתם שלוש יצירות: של באך, של ברוס (יליד 1970) ושל צינחאדזה.

על עמידותו של באך לעיבודים רבים כבר נשפכו נהרות מלל (גם מהח"מ), והפעם היה מעניין לברר מה קורה לקונצ'רטו רי"ב 1058, הידוע כקונצ'רטו לצ'מבלו, כאשר במקום צ'מבלו – שהוא בעצם כלי פריטה, ובכך דומה למנדולינה - מככבת מנדולינה (הרהור: אולי באך עצמו היה כותב יצירות למנדולינה אילו הכיר וירטואוז בכלי כמו אביטל). לטעמי ולהפתעתי, הגרסה למנדולינה – חרף התדהמה לשמע מה שאביטל משיג - נשמעת לי בהחלט מסעירה פחות מאשר עם צ'מבלו. ההפתעה בכך, מזווית אישית, היא שמנדולינה הרי יכולה לעשות מה שצ'מבלו לא יכול, היינו - לנגן ברמות עוצמה שונות במובחן. נראה שההיבט החשוב במקרה זה, לפחות לאוזן שכבר מורגלת למדי בצ'מבלו, הוא הצליל; בצ'מבלו, חרף הפעלת המיתר בפריטה, התיבה מעמעמת את האפקט ה"פריטתי" ומוסיפה גוון עשיר יותר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ