שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המוזיקה של מאהלר נשמעה מרחוק

מתיאס גרנה שר באופן מרגש במיוחד והפרשנות של המנצח אילן וולקוב היתה מדויקת ונכונה בקונצרט שבו ניגנה הפילהרמונית את "שירי ריקרט" והסימפונית השישית של מאהלר

גל אפלרויט
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גל אפלרויט

גוסטב מאהלר הוא כנראה המלחין המבוצע ביותר באולמות הקונצרטים בעולם בשלושת העשורים האחרונים. יש שיאמרו שיצירותיו מבוצעות יותר מדי, וגם זה כנראה נכון, אך בתור מאהלריסט מושבע, אני מברך על ההזדמנות לשמוע את המוזיקה המופלאה הזאת מנוגנת שוב ושוב.

הסימפוניה השישית, או "הטראגית", היא מקרה מיוחד. מאהלר קרא לזה "מוזיקה אבסולוטית", ללא הקשרים חוץ מוזיקליים, ללא נרטיב סיפורי, מוזיקה טהורה שמשפיעה על החושים שלנו, המאזינים, ללא שום פילטרים. חץ ישר ללב. אמנם חייו של מאהלר שזורים במוזיקה שלו בקשר בלתי ניתן להתרה, אך בשישית החיים האלה מקבלים ביטוי מוזיקלי בצורה הכי מופשטת שאפשר. כתב פעם מישהו, איני זוכר את שמו, על המוזיקה של מאהלר את הדברים הבאים: "מוזיקה מלאה בעכבות ותסביכים, אך אין כמוה משחררת". הסימפוניה השישית היא בדיוק זה: קשה, תובענית וארוכה, אבל מתגמלת מאין כמוה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ