הלבוש המפתיע של הבלתי גמורה של שוברט

בוקר שבת עם הסימפוניה האהובה של שוברט בגרסה קאמרית

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

מאירוע השחרית המפתה שהגיש מועדון צוותא (סדרת 11:11 הוותיקה, בניהול חנוך חסון), טעמתי את החלק הראשון, שכולו שוברט. זה נפתח ב"פרק הרביעייה" הפופולרי למדי, ונמשך בעיבוד קאמרי ל"בלתי גמורה", שנמנית מן הסתם עם חברות החמישייה הפותחת של הסימפוניות הפופולריות.

את "פרק הרביעייה" ביצעו הכנר מתן דגן (הנגן הראשי של תזמורת קאמרטה, בעיסוקו ה"רגיל") בעמדת הכנר הראשון, סיון מעייני ככנרת שנייה הפעם, גילי רדיין־שדה בוויולה וגל ניסקה בצ'לו (שלושתם חברי הפילהרמונית). יצירה זו (מרבים לכנותה בשמה הגרמני "קוורטטזאץ") תופסת את האוזן ואת הלב ממש  מיד, אפילו בהשוואה לשוברטים אחרים. עם זאת, יחסיי האישיים אתה עכשיו כוללים ציפייה לגישה חדשה בהגשתה, כדי שתתמיד לתפוס בי. אישית, נדמה לי שנגינה מקצועית תקינה שלה אינה מספיקה (זה מה ששמענו הפעם)  וכמו מדגישה מעין חד רובדיות של מה ששוברט הוציא כאן מתחת ידו. הצלילים צפויים וידועים, אפשר ללמוד בקלות לשרוק את הכל מההתחלה עד הסוף. אולי אחת הדרכים "לרענן" את ה"קווארטטזאץ" היא לחטוא בכוונה לבאלאנס ולהציב את שאר הכלים, גם כשתפקידם משני מבחינת המנגינה, בעמדה חזקה יותר מול הכינור הראשון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ