קונצרט קומפקטי, מעניין ומענג עם נגני "כרמל"

פאול בן־חיים לעומת יוסף טל, ולעומתם ינעם ליף. איך דובבו כאן מיתרים, עם רביעיית המיתרים "כרמל"

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

זה היה קונצרט קצר, מושלם. שלוש רביעיות מיתרים קצרות הצטלצלו בו, שתיים בנות עשרות שנים, אחת בת זמננו. שלושתן הן מה שמסווגים כוללנית כ"מוזיקה מודרנית". שלושתן נולדו כאן. שתיים מהן מחייבות מאמץ כלשהו מצד השומע, ששכרו המיידי בצדו.

המאמץ קשור כמובן לעניין "המוזיקה המודרנית": הרביעייה הקצרצרה של יוסף טל (מ–1959) ושל ינעם ליף (מ–2005) מחייבות האזנה נוספת, כדי לקבלן במלוא ערכן; הרביעייה של פאול בן־חיים (מ-1937), לעומתן, היא יצירה ידידותית לכל אוזן שאמונה על מוזיקה קלאסית. טל (קודם גרינטל) ובן חיים (קודם פרנקנבורגר), הם שני קומפוזיטורים שצמחו בגרמניה בשנות ה–20 וה–30 והיו לישראלים, והם כל כך שונים זה מזה. בהכללה גורפת שטחית: טל היה מודרניסט קשוח, לא כך בן־חיים. הרביעייה של בן־חיים שמדובר בה היא יצירה מתקשרת שישראליותה ויהדותה מוקרנות בבירור. באוזניי, כבר הנושא של הפרק הראשון מהדהד ישראליות. הנושא של הפרק האחרון הוא "חסידי". לכאורה, בן־חיים גילה רק כאן, בתל אביב, את המורשת המוזיקלית של יהדות מזרח אירופה. לפי פירוש מסוים (מובא במאמר מאלף של הוויולן יואל גרינברג בדיסק שבו הוא ועמיתיו ל"כרמל" מבצעים את הרביעייה), פרק זה הוא מין נבואה על חורבנה הקרב של יהדות אירופה. בקיצור: יצירה שחובה להכיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ