למה מותר להחמיץ את "לה גאזטה"

הומור, מוזיקה קלילה מבעבעת, במה מרהיבה: לאחר פגישה עם האופרה הנשכחת של רוסיני בביצוע בית אופרה בלגי, המבקר בתל אביב

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

תכונות רוסיניות אופייניות, הידועות מ"הספר מסוויליה", מ"לה צ'נרנטולה", מ"האיטלקיה באלג'יר", לא נעדרות גם מ"לה גאזטה" שלו. אבל בניגוד לאופרות פופולריות אלה, "לה גאזטה" אינה נמנית עם השלאגרים של עולם האופרה.

אז מה: מוצדק להעלות גם אופרות שאינן מהמדף העליון, אם יש בהן מידה סבירה של ערכים אמנותיים ואם ההשקעה אינה גדולה מדי. האם זה המאזן ב"לה גאזטה" של רוסיני? על סמך פגישה אחת עם היצירה התשובה שלילית. "לה גאזטה", שאשתקד מלאו 200 שנה להיוולדה, אינה סחורה ששווה לצרוך. בהפקה הבלגית שמוצגת עכשיו בבית האופרה הישראלית בתל אביב, ומיובאת כולה (זמרים, תזמורת ומקהלה) מלייז', המופע נמשך יותר משעתיים וחצי. הערכה: החומר הטוב יחסית מבחינת המוזיקה יכול למלא כשעה ורבע. לאורך רוב האופרה שוררת תחושה של רוסיני בחולשתו: סגנונו האופייני ה"תוסס" אכן נוכח וקל לזיהוי (גם בזכות ציטוטים מאופרות אחרות שלו), התוצאה בכללותה מביכה. היבט חיובי אחד: עיצוב הבמה — בהפקה זו — נאה בהחלט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ