הקהל של הפילהרמונית דרש הדרן, הסולן דניס מטסוייב נתן שניים

הפסנתרנות כשלעצמה מהממת, אבל את הקונצ'רטו של מוצרט האמן הרוסי כל־אירופי דניס מטסוייב הטביע ברגשנות רומנטית

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

את הפרק הראשון ואת הפרק השלישי בקונצ'רטו ק' 453 של מוצרט היה אפשר איכשהו "להכיל", בנגינתו של דניס מטסוייב. הם זרמו. הפרק האטי, בנגינתו, טבע בפרשנות מהרהרת מתפייטת, מנסה אולי לחשוף נבואות רומנטיות של מוצרט אך מועדת אל סגנון שאינו ממין העניין.

עם הקביעה "סגנון שאינו ממין העניין" יש להתפלמס. האזנה נכונה לפרשנות שונה (מ"ממין העניין" שהושרש בשומע) מחייבת פתיחות. מאזין ביקורתי אמור לקבל, לפחות לשעה קלה, את הפרשנות האלטרנטיבית ואפילו להרשות לעצמו ליהנות ממנה. אלא שנגינתו של מטסוייב את מוצרט לא הציגה חלופה מהנה ולא הציבה פיתוי. הצליל הגדול שלו התבלט מיד, חזק אך מתקתק. טרילרים, במיוחד, נשמעו משיקים לקיטשיות לפי דוגמה זו, מוצרט אינו בראש הצטיינויותיו של מטסוייב. הצליל הנפלא של התזמורת, תחת ידו של מהטה, פיצה במידת מה על האכזבה מהסולן. תגובת הקהל: מחיאות כפיים ערות, למדי, לא היסטריות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ