האופרה "הרוזנת מאריצה": מנגינות שהופיעו משום מקום

תיאטרון האופרטה מבודפשט עם "הרוזנת מאריצה", עכשיו בתל אביב: להשעות את ההתנשאות, את החמיצות הביקורתית, להתמכר בלי חשש לעולם כוזב של אתמול

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

לפני ארבע שנים, לקראת ביקור תיאטרון האופרטה מבודפשט בתל אביב (אז עם "נסיכת הצ'רדש") שוחחתי עם איבון קלמן, בתו של מלחין האופרטות ההונגרי־יהודי אמריך קלמן, שחיבר בין השאר את "נסיכת הצ'רדש" ואת "הרוזנת מאריצה". קלמן העלתה זיכרונות מנעוריה, סיפרה שמנגינות היו באות אל אביה כל הזמן, "משום מקום".

איזה מין מנגינות? הנה שתי התייחסויות: אחת, מבקר "הארץ" נתן מישורי כתב ב–1974 ("מאריצה" הוצגה אז באופרה הישראלית הישנה) כי מאפיינת את המנגינות האלה "רגשנות סינתטית". התייחסות שנייה: דרמטורג האופרה הישראלית כותב בתוכנייה העכשווית של "מאריצה" כי המנגינות של קלמן הן "סכריניות". על העלילות של אופרטות וינאיות (של קלמן ושל אחרים) כותב אייזנשטדט: "הטוענים שסיפורי העלילות של אופרות בדרך כלל טיפשיים ולא הגיוניים צריכים להתוודע לטיפשותה המפתה של האופרטה הווינאית". ובהמשך: "המלים בדרך כלל טיפשיות כמו העלילה, אך המוזיקה שובה את הלב". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ