"לה בוהם" באופרה הישראלית: לחי אחת נותרה יבשה

"לה בוהם", בהפקת האופרה הישראלית, הצליחה לרגש פה ושם, אבל לא יותר מכך. החיבור של בימוי סטטי ואפרורי עם עשייה מוזיקלית שלא הצטיינה, היה רחוק מלשכנע

אמיר מנדל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר מנדל

"כשהמסך יורד ורודולפו מבכה את מותה של אהובתו, לא נשארת אף לחי יבשה באולם". כך מבטיחה התוכנייה של הפקת "לה בוהם" באופרה הישראלית. ההבטחה לא קוימה ולחיי נשארו יבשות מאוד. החיבור של בימוי סטטי ואפרורי עם עשייה מוזיקלית שלא הצטיינה בערב זה היה רחוק מלהציף, או לשכנע, מבחינה רגשית.

"לה בוהם", שנכתבה בין 1892 ל–1895, היא כנראה אופרת ה"וריזמו" המובהקת ביותר בין אלה של פוצ'יני — הגיבורים מתוארים כדמויות מציאותיות, נטועים בסיטואציה מציאותית. הסיפור, הטראגי, הוא דרמה "מהחיים", כזו שכמעט כל צופה יכול להזדהות אתה רגשית. המוזיקה היא שמזקקת את המהלכים הרגשיים ומעצימה אותם, והיא נעה בין רגעים תוססים וחיוניים, מחוות אהבה סנטימנטליות וצלילים מאיימים שמבשרים על מוות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ