יש הרבה סיבות להתפעלות מהפסנתרן אנדרש שיף, אבל

התשואות בהיכל התרבות בתל אביב העידו שהזרימה הרכה והאלגנטית של הפסנתרן אנדרש שיף נגעה במאות רבות של מאזינים. אני נשארתי קצת מחוץ למעגל ההתלהבות

אמיר מנדל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר מנדל

אין ספק בנוגע לשביעות הרצון של הקהל, או לאהבה שהוא רוחש לפסנתרן אנדרש שיף. הרסיטל הוקדם לחמש אחרי הצהריים כדי שיסתיים לפני תחילת ההפגנה שהתנהלה בסמוך, ועדיין, היכל התרבות בתל אביב התמלא לגמרי. בסוף הרסיטל רעמו התשואות וקריאות ה"בראוו", ושיף ביצע סדרת הדרנים.

יש הרבה סיבות להתפעלות. הרסיטל היה מבצע מוזיקלי מפואר, אופייני לדרכו המעמיקה והנדיבה של שיף. בחירת היצירות נהדרת. הפנטזיה אופ' 28 של מנדלסון, אחריה הסונטה מס' 24, אופ' 78 מאת בטהובן, קטעי הפסנתר או' 76 ואופ' 119 של ברהמס — מופרדים זה מזה, בשום שכל, על ידי ההפסקה, ובסוף, השיא, הסוויטה האנגלית השישית של באך. מסורת ההדרנים הייחודית של שיף כבר הפכה לאירוע בפני עצמו, והפעם, ההדרן הראשון והעיקרי כלל ביצוע של כל "הקונצ'רטו האיטלקי" מאת באך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ