חגי חיטרון

זה מה זה אישי: לאחר הקונצרט של תזמורת סימפונט רעננה ובו הפתיחה "קוריולאן" והסימפוניה השביעית, של בטהובן, וביניהם מטעמי ויולה סולו — האחד לוויולה ואנסמבל קשתנים (הקונצ'רטו של טלמן), האחר לוויולה ותזמורת (רומנסה מאת מקס ברוך) — נזכרתי בדברים ששמעתי פעם מפי מנחם ברינקר. בהציגו תנאי (בסיסי וכמו מובן מאליו) לשיפוט אסתטי, לפי קאנט, אמר פרופ' ברינקר בערך כך: אם אתה נהנה משיר מפני שסבתא שלך היתה שרה לך אותו, יחסך לשיר זה אינו שיפוט אסתטי של ממש. מעורבת בו הטיה אישית.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ