האנדלוסית אשדוד: האם נהניתי מהסיבה הלא נכונה?

לסיפוק שחוויתי בקונצרט האנדלוסית אשדוד, שאירח זמרות ישראליות לצד מקהלת נשים מקזבלנקה וכנר מפז, נלווה צורך בהסברים: למשל על מקצבי ה"נובות", או מדוע "נגן הדרבוקה מחזיק את הכל", כדברי המנצחת סיון אלבו בן-חור

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

אפשר לבוא סתם כך, לא לצפות לחוויה קלאסית אירופית, להצטייד ב"ראש טוב" (שום קוצר רוח, קודם כל) ופשוט ליהנות. כך נהגתי בקונצרט המצוין "קולך השמיעי" שפתח את העונה החדשה של התזמורת האנדלוסית אשדוד בניצוחה של סיון אלבו בן־חור.

מדובר באירוע מיוחד מבחינת המשתתפים: אל התזמורת, אל אנסמבל קולי של ישראליות ואל שתי זמרות משלנו (הפייטניות שיר יפרח ויהלה לחמיש, תוכניית האירוע מכנה אותן "עלמות מוכשרות" וזו לשון המעטה), הצטרפו כנר אורח, דריס בראדה, מהעיר פז שבמרוקו ומקהלת נשים אנדלוסית קלאסית מקזבלנקה שבמרוקו (ככל הזכור, מדובר בביקור ראשון בארץ של מקהלה משם). שרו בעברית ובערבית.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ