"דידו ואניאס": תזכורת לכך שעולם האופרה לא מצטמצם ליצירות איטלקיות מהמאה ה–19 - ביקורת מוזיקה קלאסית - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"דידו ואניאס": תזכורת לכך שעולם האופרה לא מצטמצם ליצירות איטלקיות מהמאה ה–19

לכתבה
"דידו ואניאס"יוסי צבקר

ההפקה החדשה של "דידו ואניאס" באופרה הישראלית מבליטה את המקורות המיתולוגיים של הסיפור. אף שהיא מוצלחת, עם תזמורת טובה כל כך אפשר היה להשיג נגינה נמרצת יותר

4תגובות

ההפקה של "דידו ואניאס", מאת הנרי פרסל, באופרה הישראלית, היא תזכורת מהנה לכך שעולם האופרה אינו מצטמצם ליצירות איטלקיות מהמאה ה–19. למעשה, רוב האופרות נכתבו לפני 1800. "דידו ואניאס" היא אחת היפות בקבוצה הגדולה הזאת. זו היצירה היחידה של פרסל (1659–1695) שהיא אופרה ממש, לצד יצירות אחרות שחיבר לתיאטרון. כל התפקידים מושרים והדרמה מתפתחת עם המוזיקה. הליברית של המשורר האירי נחום טייט מתבסס על הספר הרביעי של "אנאיס", האפוס הגדול של וירגיליוס. הוא מספר על המלכה המייסדת של ממלכת קרתגו, דידו, שהתאהבה באנאיס, מצביא טרויאני שנסע לאיטליה ונהפך לאב המייסד של האימפריה הרומית. מכשף — בהפקה זו; לרוב זו מכשפה —...

הרשמה לניוזלטר

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות