שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ההבדל בין התפעלות לאהבה: אנדרש שיף בהיכל התרבות

הפסנתרן הגדול היה כנראה במצב רוח בטהובני כבד כשהחליט להגיש כהדרן את הסונטה השנייה, אופוס 109. והיו עוד הפתעות ברסיטל המאלף בת"א, למשל סונטה קצרה ויפהפייה של היידן בהגשה נדירה בקונצרט חי

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

חדשות טובות תחילה: היכל התרבות היה מלא — ברסיטל לפסנתר, בתוכנית נטולת מגדנות פסנתרניות רייטינגיות. אין זה דבר של מה בכך בימינו. חדשות טובות עוד יותר: זה היה רסיטל שהציב תקדים, אפשר לומר סנסציה קטנה: אנדרש שיף, מגדולי הפסנתרנים של ימינו — אמן שכל רסיטל שלו הוא אירוע פוקח אוזניים ומעשיר — ביצע בין השאר שתי סונטות כבדות־סבר מן האחרונות שבטהובן חיבר. יתרה מזו: את הסונטה השנייה, אופוס 109, שיף הנחית על הקהל כהדרן, כאומר: "יש בכם אמנם משתעלים לא מעטים, מהם שהראו את יכולתם זו בעקשנות כבר בראשית הערב, אבל רובכם — אני מאמין — מאזינים רציניים בהחלט. אז בבקשה".

ובכל זאת: מה גרם לסֵיר אנדרש (את התואר העניקה לו בסתיו המלכה אליזבט) להגיש כהדרן חומר לא־הדרני בעליל? לא היה סיפק לשאול אותו עצמו אך ההשערה הסבירה, על בסיס דרכו ברסיטל כולו, היא שמצב הרוח שלו היה "בטהובני" במובן הכבד של המושג, כך שהגשת הסונטה אופוס 109 ברסיטל שבו ביצע (בחלק הראשון) את הסונטה אופוס 110 נתפסה אצלו כצעד הגיוני מתבקש ושמא מתוכנן מראש.

שיף בהיכל התרבות בת"א. יגון שוברטי ממכרצילום: Yutaka Suzuki

הראש הכבד, האנליטי, ניכר בכל אשר עשה ומותר לנחש שמקצת המאזינים נקלעו אל תחושת ההבדל שבין התפעלות לאהבה (התפעלות מהלכידות של מעשה האמנות השיפי, מול העובדה שלא כל הכרעה פרשנית שלו נוגעת מיד בלב). למשל: את הפרק הראשון, "אלגרו", בסונטה ק' 570 של מוצרט, הוא הוליך בטמפו איטי דווקאי, כמצהיר על חשיפת נצורות שעלולות חלילה לחלוף ביעף; את הפרק האחרון הנפלא, השירתי, בסונטה ד' 959 של שוברט הוא בחר להשמיענו בטמפו מהיר, כאומר: "לא באתי לפנק בנגינת 'ליד'". גישה זו בלטה עוד יותר בפרק הראשון של הסונטה, שעוצב בהדגשת קווים ארכיטקטוניים גדולים ובוויתור על התרפקויות ליריות.

עם זאת, החלק השני של הפרק האטי, "אנדנטינו", שיא של יגון שוברטי ממכר, היה פשוט מדהים בידי שיף — מכל בחינה. עוד תקדים שהציב אנדרש שיף הפעם: הוא ביצע סונטה קצרצרה יפהפייה של היידן, מס' 61, רה מג'ור, שלמיטב זיכרונותי לא בוצעה בארץ מעולם בקונצרט חי, לפחות לא מידי פסנתרן ברמה הזאת.

עוד חדשות טובות: בסוף הקיץ, בפסטיבל למוזיקה קאמרית בירושלים בניהולה של הלנה בשקירובה, יישמע שיף בשני קונצרטים: פעם עם הרביעייה הירושלמית ופעם ברסיטל, שכדוגמת הרסיטל הנ"ל יהיה מוקדש לקומפוזיטורים הגדולים של "האסכולה הווינאית הראשונה" — היידן, מוצרט, בטהובן שוברט.

אנדרש שיף ברסיטל בתל אביב (כאורח התזמורת הפילהרמונית). היכל התרבות, 10.2

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ