בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל מוצרט באלמא

קונצרט הפתיחה: הנאה מאוזן לאוזן

היצירה "ההכתרה" שניגנה בכלים תקופתיים "תזמורת מוצרט הישראלית", אשר הוקמה במיוחד לאירוע וכללה גם נגנים מחו"ל, סחפה את הקהל. גם קסמי המקום המארח בזכרון יעקב פעלו את פעולתם

7תגובות

חיוך רחב של הנאה, כזה מתנוך לתנוך, היה נסוך על פני הנוכחים בסיום קונצרט הפתיחה של פסטיבל ימי מוצרט באלמא, והסיבות לכך רבות. ראשית, המקום עצמו, שכבר דובר רבות על איכויותיו, הוא מארח מושלם לפסטיבל שאמור לשלב איכות אמנותית גבוהה עם ידידותיות לקהל. החללים היפהפיים של מלון היוקרה היוו מקומות מפגש אינטימיים עם המוזיקה הקאמרית של מוצרט, שנוגנה עוד לפני הקונצרט במה שנקרא "מוצרט בכל מקום": כבר כאן הורגש הרצון לשחרור האווירה, ליצור קלילות מתקתקה, שובבות בעלת תוכן שכל כך מאפיינת את המלחין והמוזיקה שלו.

בחלל אחד נוגנה רביעייה לחליל ברה מז’ור, באחר דואוים בעיבודים לצ’לו ופגוט, ומי שרצה יכול היה להיכנס לאחד האולמות ולשמוע את צבי מניקר, חבר מוביל בצוות הפסטיבל מראשיתו, מנגן פנטזיה ורונדו בפסנתר פטישים. כלי הנגינה, אגב, כולם היסטוריים מתקופתו של מוצרט.

היצירה "ההכתרה", עם ארבעת הסולנים, ולפגאנג וירשינג (בס), מרקוס שפר (טנור), הדס פארן־אסיה (מצו־סופרן) ואנדראה לורן בראון הסופרנית
יואב איתיאל

אחרי התחלה מוצלחת, הגיע המשך מוצלח עוד יותר בקונצרט הפתיחה באולם אלמא המרשים. תזמורת מוצרט הישראלית, שהוקמה במיוחד לפסטיבל וכוללת כ–20 נגנים מהארץ ומחו"ל, נשמעת הכי אותנטי שאפשר, ממש מרחק נגיעה מוולפגאנג, ועושה זאת בהנאה מרובה (אם לשפוט לפי החיוכים על פני הנגנים). שירת המקהלה והאיזון בינה לבין התזמורת צלצלו נפלא, הרבה בזכות האקוסטיקה של האולם ותחושת הקירבה לנגנים שהוא יוצר.

ארבעת הסולנים היו וולפגאנג וירשינג בס, מרקוס שפר טנור, הדס פארן־אסיה המצו־סופרן ואנדראה לורן בראון הסופרנית שהקסימה בסולו היפה שלה בפרק ה Agnus Dei, שמסיים את המיסה הקצרה והאהובה הזו. הרצון למחוא כפיים בסוף כל פרק התגבר עד כדי כך שבסוף הפרק הרביעי (נדמה לי) מישהו אכן עשה זאת, והפסיק מיד. בסיום, כשאפשר היה להשתחרר, מחיאות הכפיים לווו בשאגות ושריקות התרגשות ותודה לביצוע מרגש וסוחף.

אחרי הפסקה קצרה לסידור הבמה עלו שוב חברי התזמורת, בהרכב מעט קטן יותר, וביחד עם צבי מניקר ומלקולם בילסון בפסנתרי פטישים, ביצעו את הקונצ’רטו לשני פסנתרים ק.365 במי במול מאז’ור. נגינה עדינה ותשומת לב רבה של נגני התזמורת ושל מי שמוביל אותם, הכנר הראשי מת’יו טראסקוט, הפכו את ביצוע הקונצ’רטו למוצלח במיוחד. הנגינה של מניקר ובילסון נהדרת וקולחת, כשהם משלימים זה את זה, ישובים כמעט כתף אל כתף עם פניהם אל הקהל, אך עוצמת הקול הנמוכה של פסנתרי הפטישים היתה נעלמת בחלל האולם אם תזמורת מוצרט הישראלית לא היתה מפגינה את רמת המוזיקליות הגבוהה שאכן היתה שם.

האווירה לאורך כל הערב היתה נעימה ולא מעונבת, ואפילו חברי התזמורת עלו בלבוש לא אחיד ובהחלט לא מגונדר, מה שנתן תחושה ביתית משהו. אכן ערב פתיחה מוצלח לפסטיבל, שמצליח בינתיים להביא לנו מוצרט נגיש, קרוב מתמיד ומבוצע בהמון אהבה, וזה, תמיד, כל הסיפור.

פסטיבל "ימי מוצרט באלמא", קונצרט הפתיחה, "ההכתרה", 21.1.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו